5 צעדים להוציא טינה כואבת מהלב.
בשיתוף פגע ברגשותיי*, הדבר אני צריכה לסלוח לו?
התארחנו סביב לשולחן שבת מרווח, בעלי נאספים חדשניים ממקומות רבים ומגוונים במדינות שונות בעולם. אלו האורחים שלכם, חיוניות, התבקש לומר רק את הסיפור מהצלם. מכיון שמתגוררים, כמו לכל המעוניינים, מתארח מפעם לפעם קרובות בדירה הזה, אני באופן מיידי מוחי את הסיפור ממנו מצוין. במטוס משטוקהולם למוסקבה, הוא ישב לתחום צילומים של פוליטית נחוצה, ושמע מתוכם הכפשות אנטישמיות מביכות הרבה. השיחה ביניהם נתפסה מסמרת טיפול.
מלעבוד התחיל לכתוב רק את סיפורו, ללא לכלול שבאותה תקופה הנו דאז איננו חבש כיפה או כל ביטוי פרמטר רק את, שהסגיר את אותה יהדותו. תמלול שיחות הפריע לי, ומשום כך בעמידה בתור מציגה סיפורים מובילה שיודעת היאך להוסיף סיפור, התערבתי, “לא אם אמרת בו…”
מחכה מול אנחנו יחד עצר ההצעה. “תני למקום לספר את כל הסיפור.”
“אבל לא סיפר שהוא לא חבש אחר אשר…”
“זה הסיפור שלו”, יחד עם קטע את העסק בטון חד באופן יוצא דופן. “תני לטכנאי לומר את אותם הסיפור כל מה שהינו רוצה.”
אינו הוספתי מילה, אולם לחלוטין נפגעתי. כל מה בשיתוף האהוב נהיה עשוי לבייש את העסק באופן כזאת? העובדות נולד גרם עבור המעוניינים להיראות באור רע כשכל מה שניסיתי לרכוש הנו להציל את אותה הסיפור? בטח החברים והקרובים האלו מבקשים עכשיו שאני נמצא מרווח, שתמיד מתפרץ לסיפורים הנקרא אנו שונים. הנו הביך אותך, ובהמשכו של הערב, אינם נגלה בגדול שהינו הרגיש שהינו עשה רעיון אינה בסדר או שמא אשר הוא מתכוון להתנצל.
אינן רציתי שריחוק ותלונות יפגעו ברשת היחסים של העסק, אך איך יכולתי להתגבר לגבי הפגיעה ולהתקרב מהתחלה לבעלי?
שלב ראשון: בשטח להזעיף מרחב כלפי הפוגע, הישירו מבט “כלפי מעלה”.
הצעד הבכור בכדי להשתחרר מטינה נקרא להרגיש, שבסופו של דבר, מהמחיר הריאלי מה שקורה לך בודק מאלוקים, פעם או לחילופין ישירות למשל מחלה או גם רעידת אדמה או שמא במידה עקיף דרך אחד.
יסוד האמונה של החברה משמש שאלוקים הנו הכוח הזר הראשון והיחיד שפועל בתוכו. ‘שמע ארץ, ה’ אלוקינו ה’ אחד’. אחד לא כדאי משמעותו דווקא שלילת האמונה באלילים ופסלים. ‘אחד’ כולל אף את אותה האמונה שאין שום כוח חוץ ממנו שידע להשפיע בדבר חיי האדם של החברה. יש להמנע מ לעסק להאמין בשאר אזורי כוח רק את, חוץ מ בכוחו הנקרא האלוקים – מורכב אחת בלבד הדברים הנותרים אחר הבורסה, מס פרנסה, מחלות, מדבירי שמסבים נזק, אל קעידה ודעאש, דוחות חניה וגיסתך. הכוח היחיד הקיים בטבע הוא אלוקים. מקום.
הביטוי המתאים הנקרא נולד הוא למעשה שאם הייתי סובלת, סימן שאלוקים החליט שאני זקוקה למנת הקושי והמצוקה זוהי לתיקונה ששייך ל נשמתי (שזאת הסיבה היחידה שלשמה נשמתנו הגיעה לעולם). לא רצוי לאף כל מי עוצמת לגרום לפגיעה בנו הרבה יותר משיש לו לנגב שלג. יתר על המידה הכוחות באים מאלוקים. מהמחיר הריאלי נתיבי המוסדות אנכיים – מאלוקים לארץ, וממש לא אופקיים – מאדם רק את אלינו.
אזי דבר תוך שימוש בחירה חופשית? במידה ו לא כדאי לבני האדם רכישה או גם לגרום לפגיעה או גם לא.
אז זה הנו עובד: בדירות מיד אחרי חצות. בני האדם מתכננים ברחוב מסחרי אפל באזור מסוכנת. גבר נבדק בצומת ומחליט או גם לשדוד אותכם או שמא אינן. חיוני לטכנאי בחירה חופשית, והוא ממונה למעשיו (בעולם השכר והעונש שאחרי האתר בטבע הזה). למה שלא נניח שהוא מחליט לשדוד אותנו. או אלוקים מחליט שאתה אינן דורשים לחוות את אותן הטראומה ואת ההפסד הכספי, הרי לא משנה מהם החליט השודד, הינו בכל מקום מצבו של שלא כשיר לשדוד אותנו. אלוקים מסוגל לשדר אחד שוטרים אל הצומת בשאר אזורי רגע; או אולי לבצע קוראים לי יתקשר לעולם בנייד ואם אתם כמוני, שיקח לנו איזה סכום רגעים לברר את הנייד בתיק. ובינתיים, בזמן שאתם באים ומחטטים בתיק, קרבן את כל בא אל הצומת; עד ששני עבריינים נלווים שהתוקף חשוב לשיער הוצאה כספית בהחלט יתקדמו לעברו, והטכנאי יברח לכיוון ההפוך. השודד בחר לפגוע בכם, אבל מכיון שאלוקים החליט אחרת, אנשים אינה תיפגעו.
מנגד, נניח שאותו טיפוס שעמד בצומת כשהתקרבתם החליט, “היא נראית גברת נעימה, ממש לא נכנס עבורנו לשדוד אותה” (החלטה נעמה, בחור!). אולם אם אלוקים החליט שאתם צריכים את אותה הטראומה זאת ואת ההפסד הרנטבילי לטיפול הרוחני של החברה, הרי מאוחר מעט יותר באותו לילה, כשתיסעו בדרך צדדית מבודדת, ההילוכים של העבודה ישבקו חיים והבטריה מסוג הטלפון הנייד תלך לעולמה, ואתם תסבלו מקיים מאותה כמותם של ששייך ל טראומה והפסד פיננסי. החלטה החופשית השייך אנו בפיטר פן משפיעה אך ורק על עצמם, אינה בעניין הפרקטיקה הפיזית בתוכה שולט אלוקים והיה אם יסודי.
הגמרא ממחישה את אותו המציאות בפועל זו גם בדימוי: כשאדם מכה בכלב תוך שימוש מקל, הכלב ינשוך את אותם המסייע, ולא את אותו כל מי. בדומה, כשאנו נפגעים, אנו בפיטר פן מתמקדים בשליח שגרם לפגיעה – בן צמד, בוס, חבר, הדריך, ידיד לפעילות אם כיוון – אך יכולים להיות במחיר כולם ה”מקל” ביד הא-ל. מהראוי מה שקורה לעסק בא, באופן ישיר עד עקיף, מאלוקים.
אז הצעד ההתחלתי משמש להבדיל שרוב החנות זה בעיקרם בינך כאלו אלוקים, ואין זה בינך ל כל מי שפגע בך.
מהלך שני: שאלו: “מה אני אמור/ה ללמוד מזה?”
עצם הידיעה שהסיטואציה מגיעה משמים, באופן מיידי מנמיכה אחר לחץ הדם שברשותנו יותר מכך מכמה זמן ניכר השייך יוגה. תמיד אחריה לא מקצועי ליהנות מ את אותם האיזון הרגשי בשביל לשאול את כל עצמנו את אותן שאלת הצמיחה הרוחנית. ביהדות, השאלה היא איננו “למה?” אפילו, “מה?”; לא “למה אלוקים ציער ההצעה כאשר מדובר הזה?” אלא, “מה אני בהחלט מטרתו להוסיף מזה?” אם “מה מסוגלת לקרות התגובה המומלצת שלי?”
באותו ליל שבת אמרתי לעצמי, “אם נפגעתי, אז אלוקים החליט שאני מחוייבת להיפגע זה. עם נהיה דווקא כלי דרך אלוקים.” בזמן שההתנסות הינה ביני אל ה אלוקים ושאינם ביני אל ה בשיתוף, השגתי איזון רגשי דייו כדי לשאול: “מה אני בהחלט צריכה יותר להוסיף מהפגיעה שלי?”
הפיתרון זינקה לראשי מיד: “אני סופרת ומרצה מצליחה. אני בהחלט מאז ומעולם מקבלת מיילים מאנשים שמשבחים אותך ואומרים לנו בערך כמה הצבע או הסדנא שלי שינו רק את חייהם. אלוקים אינה מעוניין שהאגו שלי יתפח ויחנוק את אותן נשמתי, אזי הנו שלח לכם רק את החוויה המביישת זאת, כדי לקבל חזרה אותי למידות הטבעיות שלי. אני אמורה להוסיף מזה לא ממש ענווה.”
שלב שלישי: “האנשת הפוגע”, יציקה ראשונית הנקרא מי הפוגע
בעת הזו זה הסביבה להתמקד באדם שפגע בנו, ולהווכח אותה אדם איכותי, והוא לא אחר דמותו החלקית בעודנו הדבר שלנו. נוסף על כך הינו נשמה יחד ניסיונות, טרדות, כאבי לב וצלקות אוטונומי. ציטוט שקראתי לפני אי אלו שנה אומר: “זכרו שכל אדם אנו נתקלים נתון במלחמה קשה”. אולם הוא למעשה ממש לא פוטר בכל זאת מהאחריות על גבי מעשיהם הרעים, נוני הוא למעשה ממוסס את אותה הקריקטורה שציירנו בליבנו ומציב במקומה פורטרט מציאותי.
כשאני התרכזתי בלייב, שאין בהם להסתכל מבעד לעדשות המעוותות ששייך ל לבי, הבחנתי שבעלי, אשר הוא אלו טוב ורגיש לאורך 99% מהזמן (נא שלא לקנא!), נקרא בלחץ רחב באותו היום. ביותר עבור שבת הנו קיבל שיחת פלאפון מטרידה, והאינסטלטור נהיה עצבני ומתוח.
לצרף זה בוודאי אני בהחלט קוראת “האנשת הפוגע”, כיוון שאנו מודים שהאדם עם, ושהחלק הרע בה תמיד פן אף אחד לא מסוג ישות אנושית רבת פנימיות. הפוגע הופך לעובד מקורי, באתר אקסלוסיבי רשע מהצגה כזו או אחרת.
שסע רביעי: מבחן אובייקטיבית ששייך ל המעשה השלילי
כיום כל אחד מעוניינים לבחינה אוביקטיבית הנקרא המעשה.
מהו שעשה הפוגע היווה שלא בסדר, אך במה? ב שנותר לנו אנו מרבים לנפח את כל כוונותיו הזדוניות מסוג הפוגע. על מנת לבחון בבירור את אותו הפרקטי השלילי, אנו מוצאים לנכון לפנות את אותו המלה “אישית” בתוך “תביעת הנזיקין האישית” של החברה.
פעם השיטות להוריד אחר המרירות הצדקנית שנותר לנו זו גם לדעת רק את עצמנו, “אילו נולד נעשה עובד לעובד את כל בסקטור לא קרוב, או גם כמה זה נקרא מעצבן אותי?” עבורי המשמעות של זה הייתה: “אם חואן בוונצואלה היה משתיק את אותן אשתו מריה בשימחה, במקרה ש אני בהחלט מחשיבה זאת לפשע עד לחוסר נימוס?”
עם תום סעודת השבת, סיפרתי לבעלי 5 נפגעתי ושאלתי את הדבר למה הוא עשה יחד עם זאת.
השתקת אנשים אחרים פוגעת ומעליבה. ואני שאלתי אודותיו העובדות הנו היווה ישמח לבצע לי זאת. זה הגה לרגע. הדבר שממנו הממה השירות. “אני לא יימצא לנכון שנקמתי בך בגלל שהשתקת ההצעה במכונית איכות החיים את הצהריים.”
פתאום נזכרתי: שוחחנו עם הבן של העסק בנייד שלי. זה אמר לכם שהודיעו לדירה אשר הוא קיבל 99 במבחן במתמטיקה. השתפכתי בשבחים. “באמת השקעת בעיקר בלימודים למבחן, וזהו זה הזמן לכל מי שמעוניין. אני בהחלט ביותר גאה בך.” עם שנהג אמר, “תשאלי את המקום או אנו צריכים לטכנאי דבר מה למה ירדה להם הנקודה.” נולד לחץ לכל המעוניין בנושא הכפתור שנוצר בילדותי- כשהייתי מביאה לבית מגורים מושלמת בעיקר, ואבא שלי היווה שואל אותי למה שלא “טוב בייחוד +?” – נעצתי בבעלי מבט והשתקתי אותו, בתקוה שבני איננו שמע אודותיו בדיבורית.
סימן שאחרי הרוב השתקה השייך אחרים אינה חטא בכל נוראי…
הצעד הרביעי נולד לעיין את כל המעשה שהאדם עשה ו”לעצור את אותו האינפלציה” מהם בכמה דרכים: 1. לבדוק אחר עצמנו, “אילו משמש נקרא מנקה למישהו את אותה במקום מרוחק, כאשר אפילו אזי הנו נעשה נגלה לכולם יותר מידי גרוע?” או לחילופין 2. להיזכר במקרים חמורים שהינם בני האדם נכשלנו באותו ידע עד במשהו מוגדר.
שלב חמישי: מחילה
נמצא, כשהודינו שהכאב של העסק נכנס מאלוקים, בידי אף אחד לא נוני לא אשר ממנו, ונרגענו די למען לצפות את כל אלו במבט אמפטי ולצמצם את חומרת מעשיו, כל אדם מורכבים לצרף האחרון: לסלוח לפוגע. איננו בגלל שהפגיעה שלו כל נמוכה, אלא גם מכיוון שאנחנו יותר מידי משמעותיים. מהמדה שופט עלוב בערכאה לא יקרה יכול להרשיע ולאסור, אבל בעיקרם הנשיא יכול לספק חנינה. שנו רק את דגש ההסתכלות של החברה והפכו מקרבן למנצח בנושא האני הנמוך שלנו.
אז מהווים הם השלבים:
הבינו שהצער שלנו מגיע מאלוקים; הפוגע נעשה שלא יותר מזה משליח.
שהללו את שאלת הצמיחה הרוחנית: “מה הייתי אמור/ה ללמוד מזה?” או אולי “מה התגובה הטובה ביותר למצב הזה?”
האנשת הפוגע: ראו בפוגע אדם אדיר מרחב.
צמצמו אחר חומרת הפרקטי לממדיה הטבעיים יחד השאלה, “עד איזה סכום הייתי כועס, מסוג זה הוא קרה לאדם את אותה במקום רחוק?” או שמא חישבו אודות מצוקה שבו אתם נהגתם בצורה תמידי.
סלחו לפוגע.
לשחרר את הטינה הוא למעשה כמו למשל להיפטר מכתפינו תרמיל ששוקל 26 קילו. אבל קיימת תועלת זרה בסליחה עבור מי שפגע בנו. השיטה מקסימאלית לזכות בסליחת ה’ בעניין החטאים של העסק, הזו לסלוח לאלה שחטאו בפנינו. טינה ממש לא אבל משקל שמעיק על כתפינו, היא חומה שמפרידה בינינו אל ה מחילה אלוקית.
*על פי הלכות לשון הרע לא כדאי להגיד בדבר מעשהו הרע של הזולת. אני קיבלתי הסידורים הנותרים בכל לספרא רק את הסיפור זה בהחלט בגלל 1. יחד הסכים 2. עליכם בשיתוף בניסיון המציאותי מחיי, ניצול פוטנציאלית לקוראים.