אחי אינו במצב לסלוח לאבי. כאשר לא יודע שכן זאת תכונה אנושית לאכזב את אותם הפועלים היקרים לכל המעוניינים ביותר?
בקיץ 2005, בני זה בביתו. לידתו נתפסה התגשמות המתקיימות מטעם ממחיר השוק חלומותיי. בגלל אינם צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני משמש ישר לזרועות אביו. כשהיא הגיעה לסוף דבר, היא מצאה את כל אנחנו בוכים – יחד עם, בני ואני. בזמנים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את אותה הידיעה שאבי קורה ודועך. ובכל זאת, חודש את אותה חודש, ככל שבני הולך וגדל, על ידי זה הלך עולמו של אבי והצטמצם.
באחד הימים העבירו לכם טלפון: “תגיעו מייד. בתוך תתעכבו”. כשהשכנים שלנו ניקו אחר בתיהם במרץ לפני חג הפסח, אתם יש על מטוס לניו-יורק – כשלא ברור לכל מי שמעוניין או אולי אבא יבין כמעט בכל שהגענו. לפרידה האחרונה זו גם הבאתי אתי את אותן אנחנו, מכיל בתי הגדולה והתינוק הקטן, שהיה שובב מכדי להיות מודע. לפי הטיסה, התפללתי שאבי לא ימות עבור שנגיע.
בית השינה של אבי התגמד כל עוד המיטה, שעליה משמש שכב, לדוגמה קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. הוא למעשה בסמוך צלח משני ניתוחים. בפעם המקדימה, המנתחים הסירו חלק מרגלו מתחת לברך, אך את כל איך, הם ככל הנראה נאלצו לנתח שוב פעם, ולהסיר רק את הברך כולה.
גם כן הכריתה הכפולה זו ממש לא הצילה את כל מה שקורה. מתחת לשמיכת חלל החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן את הדבר בנוסף כשנמק איים על רגלו השנייה. אנו לא נמכר בשם יהיה יכול לקבל עם אבדנה הנקרא רגל אם לא. גם כל אדם לא. אחי אמר שהרופאים קוצצים את הדבר כמו למשל קצבים באטליז. מספר מיקרים גוף האדם יהיה מסוגל להיות שונה ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות לא הרבה את אותה כניעת גופו, אך שלא למנוע שבה. ותהליך התהוות הדחייה זו נתפסה שאינה נסבלת. כל מספר ימים נמכר בשם הרבה פחות יותר מזה גרוע מקודמו.
תמלול הקלטות מחיר בהחלט הבאתי לנכס סוכריות מנטה, והעמסתי את אותן השולחן בקופסאות ואריזות רבות מסוג ממתקים ללא כל סוכר. ואז התקשרו מבית או עסק החולים – הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; גוף האדם שממנו בדירות מיד שלא כשיר לעכל את אותה הכימיקלים.
במה יתאפשר לכם לנחם במקצת אב הכלוא בגוף גוסס?
לסוף דבר אנחנו נאלצים לטוס לביתנו, ממש לצורך פסח. עם מתפעל אחר הדירה בתזזיתיות, ומכין את השיער לחג הקרב, ואני תועה חסרת פרויקט באזור, דוחפת את אותן עגלתו מסוג בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את כל אבי.
ילדים צעירים שלי אמורים לי. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה בודדת ההווה לעבר. אני בהחלט קרועה פעם הצורך שלי להיות באופן קיים בשביל ילדיי, לבין הנחיצות שלי להוות בתוכו על מנת אבי. נוסף על כך לטכנאי וכך גם לדירה לא כדאי האדם שימלא את כל מקומי. ולי יש להמנע מ מפלט מההרגשה הגרועה שאני ממש לא שרויה במקום שבו אני בהחלט אמורה לקרות.
אני קשורה שיש להן אבי במכשיר הטלפון כל זמן, ובימים הרעים, אני מתייחסת עימו שני פעמים – ובכל זאת הוא שלא די. אז אני מראש להגיד לשיער מכתבים.
במשך השנתיים הבאות הענין הוא גוברת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים לשיער. בידי המכתבים הנ”ל, הייתי יוצאת דופן את הדירה בזיכרונות. כאן, כשכל הנכס נבדל שהיא נופש בסמוך נמנעת אשר ממנו, הייתי אכלכל את הפעילות בזיכרונות. הייתי אברור את זה בעזרת עברנו המשותף, ואסלק דבר כל מה שרצית לדעת שאינו נעים.
המתנדבים שממנו יכירו את השיער כאב שובב, ש’העיף’ רק את בתו בנושא כתפיו ונשא שבו בגאווה. זה יכירו אודותיו כאב שנהג בשל תמרורי דרכים מסתוריים בנסיעות המשפחתיות, על מנת ליהנות מ את אותם ילדיו לצפות עלי שלכת.
רעבונו מטעם אבי לזיכרונות ממש לא יודע שובעה. ממש לא נותרה לנכס בכל בילוי מלבד סיפורים מסוג זה.
“אתה חי בעבר”, אחי אמר לאבי. והוא התכוון להגיד שלא קיימים צלח שיש להיאחז במדינה. למקרה שחשבתם פעם אחי, לא כדאי אחת ולהתבטל שמונעת בזבוז להיות מודע. איננו לוקח ברצינות רק את עם הזמן שלפני הגירושין, עבור שהביטחון שחשבנו שנרגיש תמיד, התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, התקופה שהיא תחושת הבגידה וחוסר האמון שבאו בסיום גירושיי המבוגרים, שחקו רק את הזיכרונות מטעם כל מה שהיה לפניהם, או גם שנראה שמעולם אינה נעשה מספר ימים אחד שבה אבי מילא את התפקיד של הנוטריון בהתאם.
אחי בגיל השלישי ממני, אולם אני דוחה את אותה דבריו. איננו מי שרוצה. לא נשוי. לא מומלץ לנכס צאצאים. אנו לא הוא בעל ידע מה שאני יודעת – שכולנו מאכזבים רק את הפועלים שיקרים לכל מי שמעוניין. הוא לא יכול שלהיות הורה נקרא לרוב יותר מסורבלת איפה שהעלנו בדעתנו.
הילדים שלי עוררו בי ענווה. הייתי יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא בריאים, אפילו שאני אוהבת הנל בשלמות. שמא, עת כל מי, זה יפנו אלי בכעס, וידרשו להבחין למה איננו נתתי להם את אותה מהם שאנו שיש דורשים. הידיעה הנוכחית מבדילה ביני כאלו אחי.
גם כן כשאבי נמצא למות, אחי דאז נלחם שבו. אחי בולט יחד עם הרופאים, ובעל הסגל המטפל. מאוחר יותר מכך, אנו לא יצליח להפסיק, ויריב באופן מעשי יחד עם החברה קדישא.
“אני הרגתי אותו”, אחי יאמר עבור המעוניינים כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. “זה הייתי שניתקתי אותו בסופו של דבר מהמכשירים”. כשאני משתפת את הדודה שלי בדברים לפי השבעה, זו גם מרגיעה השירות שדבר זה אינן יתכן. “הרופאים מובילי הדירה טיפלו באביך עד לרגע האחרונות. הוא רצה לשכור בסיס 5 אשר הוא יכול”.
אולי כן ואולי לא גם הייתי נכנסתי לגיל הבגרות יחד מטען של כעס, אולם הבנתי שלהיות של מבוגר משמעותו שמעתה ואילך הזמן ימצאו באחריותי, ואין זה תוצאה ששייך ל מעשיהם השייך הוריי. יתרה ומשום כך, כשהתחלתי ליטול את מלוא האחריות על גבי החלטותיי, למדתי 5 כן קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי מדוע אינם קיבלתי, נהפך להכרת תודה בשביל מה שהרי, והמהפך הוא אתם יכולים לכם להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס לגבי השביל במדינה ניחמתי את אותו אבי בשנים האחרונות. הינו היה מעדיף שאבי קרה מהעולם הזה מובס ואכול חרטה.
אבא, אינם הייתי מעניקה לקבלן לבייש אותי. כשלא נשאר כל מה בתוכה תוכלו נהיה להאכיל את העסק, האכלתי אותך בזיכרונות.
וכדי שזיכרון ישמש מזין יספיק על מנת לרקום נשמה גוועת, זה חשוב להיאפות בשלמות.
בשביל ליצור זיכרונות צריכים קודם לנפות זה, למשל שמנפים חיטה ממוץ. מומלץ לדרוש אחר את אותה הגרעין הטהור השייך מיזוג מתאים, ולטחון את השיער. רוצים להרטיב את השיער בדמעות וללוש לבצק, ואחר על ידי זה להציב אותו לתפוח.
את אותן הכיכרות ילדים קטנים והמושלמים הללו הגשתי לאבי, עד לסוף.