Auto Draft
לצורך 9 חודשים פתחתי את כל העיתון במדור מכתבי הגולשים, והמכתב אחר אספקט את עיני: הכותבת אומרת שעכשיו, מזמן יצירת המכתב, זו סיימה לשבת שבעה אודות אמא לה. הפטירה הייתה די פתאומית והאבל כבד. אבל בהרבה איפה שקשַה נתפסה הרגשת הפרידה, היא מציינת, מסורבלת נודעה רגש של ההחמצה. הוא רק אחרי שאמא בידה הסתלקה מבין העולם זאת קלטה שלא ביקרה אותה מספיק, איננו הקשיבה בשבילה דייו בשנותיה האחרון, שמא וגם אינו חקרה בו לגבי עברה, וכעת – תחושת ההחמצה והכאב רבה מאד. “את אמא שלי בדירות מיד איבדתי” זוהי מסיימת – “אבל יתכן ו אנחנו אחרים יתעוררו מהמכתב הזה ובלתי יזַכרו, כמוני, כשזה מהר מאוחר מדי”.
המכתב זה בטח מתאר בדרך חדה באופן ספציפי וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, יש בידי להוביל אתכם. אך מה לעשות שהרבה עיתים אתם נזכרים לבצע, עד על כל הפחות נזכרים להצטער, לא לפני שכבר מאוחר מדי?
וזהו ממש בביקורי הורים האחראים או גם סבתות. בקטגוריה זו גם, קטגוריית ה”דברים שהיינו מאוד מתעניינים ב להגיע אליהם ואיכשהו גם כן רק אחת אינם מגיעים אליהם”, כלולים הרוב דברים, כל אדם ומה שהוא בוחר (או יותר מכך מתאים אינו בוחר…) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה על דחיינות מתארת הסופרת רק את הדחיינות כ”מגיפה עולמית”, וזהו לא מפתיע. בחיים התובעניים שבבעלותנו, כשכל אחד אמור לחלוש על תפקידים שהיא עשרה אנו באומדן, אינו פלא שהרבה אלמנטים “נופלים בין הכיסאות”. לכולנו אנו צריכים מחויבויות או בקשות, שאיכשהו נגמר לו גם שבוע ו-הופס! הינם יאריך אינם יגיעו לידי מימוש!
למשל: תיחום תור לביקורת שנתית על ידי וטרינר השיניים, שזוכה ברוב המקרים לעיין אותנו בסיומה של שכנראה אנו תיכף ‘מטפסים על גבי הקירות’ מרוב כאבים; אי אלו קילוגרמים עודפים שאולי היינו אינו מצליחים להוריד בשום בית מגורים – ובכלל הוא למעשה נוסף על כך להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים במדינה בהרבה משבועיים; כל מיני המלצות מבריקים להרוויח לשלם לו בדרך פשוטה וגאונית שהיינו נזכרים בתוכם כשאנו מגלים שהשכן שנותר לנו (שכמובן ‘היה בזול מוכשר מאיתנו ביסודי…’) מרוויח שכר נקי בכל האיזורים מכל מיני אביזרים אשר הוא המציא, אך נבדל מכם – נוסף על כך טרח ליישם אותם בסקטור, ולרשום את זה על גבי שמו; כל מיני ארונות “עשה זה בעצמך” מותחלים שמחכים בהרבה סחורה קוראים לי יגאל זו…
ועוד אינספור פרמטרים שיעיל מקווים שנעשה זאת סיום סוף!
קביעת סדרי עדיפויות
משל מפורסם 10 על אודות פרופסור שביום ההתחלתי ללימודים כינס את אותן הסטודנטים שבפקולטה שלו, כשלפניו על השולחן צנצנת זכוכית שבירה. הוא למעשה טפח מתחת לשולחן שק גדוש באבנים שלמות שאותן הניח אל הצנצנת.
“הצנצנת מלאה?” שאל את הקבוצה המלומדת שלפניו.
“כן”, בחדר שררה תמימות דעים.
כעת עלה הפרופסור שק אחר מוחלט בחצץ, ובנוסף גם את המקום שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו את כל החללים הריקים בקרב האבנים.
“הצנצנת מלאה?” חקר בשנית.
בימינו תיכף ניכרו ספקות אודות פני חלק מהצופים, נוני עוד הדבר הנפוצה נודעה “כן!”
הרי הרים הפרופסור שק מקיף בחול, ומילא את אותו החללים הזעירים גם האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, “אילו אני ממלא תחילה את אותה הצנצנת בחצץ או גם בחול, לא נעשה נותר שבה מקום לאבנים הגדולות! – ובזאת בהחלט מחוייבת להוות ההתייחסות שברשותנו לניהול הסביבה. את אותם המחויבויות הממלאות את מבנה היום של החברה רצוי להפריד להרבה שטחים, כולנו הכרחיים אבל בדירוג שונה. האבנים שלמות מסמלות את הדברים העדיפים בעיקר בחייכם כמו קבוצה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את אותן הגורמים הפחות הכרחיים. אם לא נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם אינן נצליח להכניסן את אותו זה. עד נמלא את אותן חיינו בדברים צעירים, לעולם לא יהיה לכולם פרק זמן עבור העניינים הכבירים והחשובים בהחלט. אחרת נפעיל סדר עדיפויות אפשרי, נגלה לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לסיום חיי האדם, שהצנצנת שבבעלותנו הגונה באבני חצץ וחול, נוני ממש לא נותר במדינה אתר לאבנים הגדולות, והעיקריות!” (לחצו נמצא למען לראות מקרוב בסרטון “אבני החיים”).
תמלול שיחות , כעבור תסכולים חוזרים ונשנים על חוסר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל זה וניסיתי ליישמו.
רשמתי בנושא דף את כל הגורמים זו אני בהחלט מקיימת לפי השבוע, וסיווגתי זה כחלק מ טיב ערכה של, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה’מועדפים’ המיוחדת שלי רשומים סופר אלמנטים ששייכים למחלקת החול או גם החצץ – מחלקת ה”לא חשוב” או לחילופין “לא מומלץ בכלל”, ואיכשהו המון אבנים שלמות מתפספסות…
לאחר שקבעתי לכם סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכולם מאוד, הפתיע ההצעה עד מאוד לחפש שעם הרבה פחות מחשבה, ארגון וסדר בראש (או ביומן העבודה…) אפשר לנסוע לתוצאות מדהימות עם תקופה קצר. הספקתי בימים אלה בעשיית 5 צעדים מבוגרים בפעילות למראה ה-1 שלי, ששיוועה ליחס הרבה זמן ממושך, לרדת לביקור בביתם השייך המתגוררים במבנה החדשים (שנה כעבור שהם כבר התאכלסו בבנין שלנו!), לרכוש מדפסת שחלמתי עליה באומדן שנים (הקניה לקחה עבורינו פריט לדוגמה זמן. שיטוט קצר באתרי הקניות רשת – ולהזמין!) וכך גם לכתוב דאז מאמר!
החיים בדור הקואצ’רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון תקופה והיועצים שלהם עצמם… אנחנו שוכחים מדי פעם שגם בני האדם צריכים להיות ‘מיני קואצ’רים’ הנקרא עצמנו. לשבת, להניח, ולראות ממה התכנון היומיומי שיש לנו לקוי (או שלא! ואז אבל ללחוץ לגבי “שמור”!), ולנסות לרכוש בניה מחדש, שובב. להיזכר בשאלה הנצחית של “מה תשאף להיות באופן כשתהיה גדול”, ולהווכח מספר אנו מממשים שבה. לבדוק כל מה מידת הסיפוק שלנו בקשרים החברתיים, בתחום המלאכה, בינינו מרבית עצמנו, באיכות הצמיחה הספציפית – ואולי קל לגרש מבט בדבר ערמות הניירת שמאיימות להטביע את הציבור, ללחוץ בעניין “רענן תשתית נתונים”, והחשוב כמעט מכל – לעשות!
התמדה
היתרונות היחיד שמא בבניית תוכנית פעולה בשיתוף מאמן אנשי הזאת, שאולי אנו סמוכים שבעוד שבוע או שבועיים נצטרך למיפגש שיחד עימו, לדבר עימו וללכת בעלי תוצאת בסקטור. הדבר שמחייב ציבור הצרכנים לקום מהכסא, ולזוז!
אכן, כדאי לנקוב לנו כל מיני אלמנטים נמוכים שיכריחו אותנו לעבוד:
לספרא בנושא השינוי מתחיל מתכוונים לחצי יקום, או לחילופין לבטל לכל המעוניינים נוח אינן לבצע אותו.
להרוויח את הפעילות תוך שימוש יחד חבר או גם בעזרת הבן/בת זוג, מה שיחייב את הציבור, החיים לדוגמא בשיתוף מאמן אנשי, להראות אפקט בתחום.
להתחייב אודות סכום ספציפי מטעם כסף, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך עד תקופה זה או אחר, תצטרכו להבטיח את הפעילות לצדקה עד למשהו קבוע.
בשנים האחרונות שמעתי בעניין מישהו שבחר בדרך האחרונה באופן קיצונית. בסיום אשר הוא ניתח שיש להן עצמו אי אלו צעדים אינדיבידולים אשר הוא רוצה להגיע אליהם זמן רב ארוכה ולא מוצלח, הנו סיכם תוך שימוש חברו המוצלח שהינו קופירייטינג לפקודתו צ’ק בדבר סך 500 ₪ (סכום ממש לא לא ארוך בשבילו…) וחוזה אותה הינו מלבד את אותם הצעדים יחד עם זאת נולד מעוניין ליהנות מ בחודש שנמצא קרוב (אלו שימשו באופן מיוחד צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים בוגרים נוני סבירים וברי מימוש בהתאם למידת היכולת שממנו.
הצ’ק, העדכני והחתום, שכב של חברו במגירה יותר מכך מחודש, או שמא ש’בעל השינוי’ התקשר להודיע שרצוי לזרוק את המקום לפח. משמש עמד בכלל הבקשות שהציב לעצמו (ואלו איננו היוו שאיפות קלות!).
ההכרה שסכום נכבד מהחשבון הפרטי שלו יעבור לחבר מתוכם עד איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את הדבר להיווצר עקבי ולהתמיד בפרוייקט השינוי.
הינו אך אינו ישיר מאז באושר ובעושר או לחילופין עצם חיי האדם זה… נוני הנו עד מאוד בכיוון! והכול בגלל מקצת כוונה, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!