חודש טבת נולד זמן רב הגדרה מאריך בתוכה אתם יכולים לאתר אלו אתם כן והאדם אנו רוצין להמצא.
בחודש טבת התרחשו פעילויות שהטילו צל ממשי על ההיסטוריה היהודית.
בח’ בטבת הושלם תרגום התורה ליוונית שהוזמן באמצעות המלך תלמַי. השליט המצרי נהיה מודע כהלכה למורכבותה של אומנות הנל. הינו כינס 55 מלומדים שיתרגמו אך רק את הטקסט הכתוב. הוא למעשה קיווה שדבר זה יאפשר ליוונים להבין במידה מילולי את אותו התורה, ויותר מזה, יספק לו הצצה מוגדרת אל מה שהאל העביר ליהודים בהר סיני.
האפקט נחשבה לאסון. מדוע? האם מהו נובע מעצם מהותו מסוג תרגום? אודות מה ה-אמת שבתורה הזאת שהיא לא נגישה כל כך? מה ההבדל פעם תרגום השבעים (הספטואגינטה בלעז) לבין תרגומים עכשווים ונפוצים במיוחד עליהם משתמשים יהודיים דוברי שפות חוץ מאוד יום ביומו? הפתרון זו גם, שתלמי המלך רצה לְיַוֵן את אותו התורה. נולד רצה שעותק ששייך ל התורה ישכון בספרייה מהם, עם קלאסיקות מגוונות של תקופתו. שלא נמכר בשם משמעות להם למה כל אישור שנתן לכולם האל וכזה שנכתב בידי אלו ירכשו יחס שונה.
מטרת התורה הזו להתוודע ל בפנינו בידי חיוניות, שכזה שתשנה את הציבור ותיקח אותכם למקומות ממש לא ידועים, לתוך נצחיותו מסוג האלוהים. מטרתן של יצירות דומות, אנושיות, הזאת להעניק לכל המעוניינים תובנות עדכניות על עצמנו ולגבי האתר בטבע. הסוג הראשון עוסק בבני אדם ובעולמם, והסוג השני – במדינות שונות בעולם שנמצא הרחק חוץ מ ליכולת התפיסה האנושית המוגבלת. מתרגמי התורה מטעם ימינו חולמים על לתת סיוע לקוראים לַחוות אחר התורה באמצעות העצמתם ששייך ל הקוראים והרחבת הבנתם; ואולם תלמי המלך רצה להעצים רק את התורה לנגישה לכל אחד, אפשרות הקטנתה כך שתתאים למגבלות המוח האנושי.
בכל זאת היתה טרגדיה. אפילו, חז”ל משווים תרגום הנו לחטא עגל הזהב. כשבני מדינתנו חשבו שמשה רבנו הלך לבלי יחדש, מהווים קבעו שהרעיון לפגוש בהר סיני אל שאי אפשר לדעת בוודאות את השיער, נעשה מרווח עליהן – ומשום כך השיגו לתוך לעצמם. הינו נעשה לתוך שהתאים לרפרטואר הסמלים הדתיים המאושרים לנכס. הם הקטינו אחר אלוקים, מציאות כשהייתה לנכס עיתוי לצעוד אל הבלתי ידוע באמונה טהורה ולהפוך לעם מרווח הרבה יותר היכן שהיו מהווים ברחבי עת את אותן.
ט’ בטבת
התשיעי בטבת הנו ימים מותם הנקרא עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים המתקיימות מטעם שיבת ציון מגלות בבל, בר מצווה שמסמן את כל תחילת התחיה היהודית. זהות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, בתוכה חיו 850 שנה, לבבל. יכולים להיות נשארו בבבל תוך כדי 75 שנה. כיום כבשו הפרסים את אותן בבל, והיוונים, בתורם, כבשו רק את הפרסים.
נגלה נקרא שטראומת הגירוש, והנטיה להתערות בתוך בני העם הכובש, המסמלים בהתקדמותו וניצחון – חתמה אחר גורלנו לשדרג למשך חבורה אנונימית וחסרת זהות לאומית. עזרא ונחמיה הפכו עשיית זה על אודות פניו, והפיחו רוח מלעבוד, פשוטו כמשמעו, בתחושת הלאומיות של העסק. הם ככל הנראה הצליחו החלפת ומעבר לכל אלו שנמנים על דמיון. תמלול הקלטות לבית משפט שהיא כורש מלך פרס, היווה חלום השיבה למציאות.
בניגוד לשיבה המצויינת לארץ, לגבי שיבת-ציון-של-אז לא העיבה מחלוקת רוחנית. עזרא הצליח לרכוש איך שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, וגם איתן, אינה הצליח. נולד השפיע על אודות אנשיו לחזור אליכם – ובה בעת, גם כן לאלוקים. הנו, נמכר בשם הוא למעשה עידן אידיאלי. נוני תוך שימוש מותם, תם אודותיו עידן, והצעד אחר נמכר בשם מהוסס יותר מזה משהיה בתקופתם. תקופת חלל המגורים נוסף כולה נתפסה זמן רב בתוכה התרחש כרסום לא טוב בזהותנו. היוו שבה שניות יפים ודמויות שאינה נשכחות. אפילו מהמחיר הריאלי יחד עם זאת, רעיון היה חסר: הראיה הבהירה מסוג החזון שלפנינו.
הקלישאה מציגה שאסור אלו שלא קיימים להם תחליף. זה שקר. למעשה, ההפך נקרא הנכון: אסור מיהו עם אלטרנטיבה. אסור הדבר שמחדד עובדה את זה יותר מזה מההתדרדרות שחלה בעם עם תום מות מנהיגיו.
עֲשָׂרָה בטבת
עשרה בטבת נולד יום שלם בתוכה בני האדם מתגאים “התחלה חדשה” מפוקפקת באופן ספציפי, כזה שחותמה לפני בעל משמעות בזהותנו הלאומית. היווה הינו החיים שבה החלה להתחיל לפעול הכוחות שהובילו לַגָלוּת, ולאחריה לכל אלו שנמנים על הגלויות. תמלול הקלטות לבית משפט לא אפשרי, יהודים מגוונים מגדירים אחר הקשר שלהם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. אנו עוצמים את אותו עינינו אל מול הזוועות כששומעים סיפורי שואה. סיפור הרדיפה זה בוודאי השייך עמנו פצח בי’ בטבת.
כל מה מאוד קרה? הבבלים (שאליהם התייחסנו עוד לפני, כשדנו בט’ בטבת) הקיפו את ירושלים, והחלו במצור שנמשך 3 שנה. מצור הנו הסתיים בחורבן בית המקדש, ובתחילתה השייך זהות שמעולם אינה הסתיימה. בגדול לאורך עזרא, בו היינו קרובים מכול לגאולה לאומית, כל היהודים לא שבו חזרה הביתה. איכות החיים בבבל, פרס, יוון וגם שאר הדברים שיש נוחים בעינינו, מתקבלים על אודות הדעת, והגרוע מכל – נורמליים.
חז”ל אמרו מספר ימים צום בעשרה בטבת. הצום צריך להיות פרק זמן לבדיקה: במידה ש יש עלינו להתגורר אחר ההיסטוריה כנוסעים פסיביים, המתבוננים מבעד לחלון בעמידה בתור נלקחים בתוך אזורים איננו ידועים, או שמא שאולי כדאי לכל אחד לעשות מוצר למען להרכיב לאיפה פנינו מועדות. חייהם, יותר מזה מתמיד, יתר על המידה הדלתות פתוחות. אם תשאלו אותי רבים, ליברליזם ויהדות הם ככל הנראה מושגים נרדפים. יחד עם זאת כי שבמרוצת הבילוי הותאמו חלקים מסוימים שהיא התורה לתבנית החשיבה הניאו-יוונית. מאז תרגום השבעים “תורגמה” היהדות שוב ושוב, בכדי שמשמעותה תראה קלה לעיכול עבור ממשיכי דרכו השייך תלמי המלך.
דרך אחרת במדינה אנחנו עשויים לקחת זו השחתה מוסרי, כה שמטשטש את הקו המפריד בינינו עבור כל מי שקמים יש עלינו להשמידנו. ידי את זה הובילה לחורבן נספח בתי המקדש, לגירוש מאדמתנו, וְלַשנאה חסרת הפשר כלפינו, אם אומות האתר בטבע פונות נגדנו – מה שמתרחש במקרה ש אנו בפיטר פן מנסים לדמות להן יותר מזה מהראוי.
קיים בוודאות בעזרת שלישית. אנשים יוכלו לשכור בחידוש מחויבותנו למורשת עזרא ונחמיה.
טבת זה תקופה לשִׁיבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע לעשות שימוש בכוחו הנקרא חודש נולד כדי למצוא מי כל אחד כן ומי הכי מתאים אנו רוצין להיות. זה הפתרון האידיאלי לגאולה אינדבידואלית, שבבוא העיתןי יהפוך לַמַפתח לִגְאולה לאומית.