השדר שבמצוות קידוש החודש: כמו למשל הירח הגדל והולך, בשיתוף מדינת ישראל יסוכם מאריך ויאיר את כל חשכת הליל.
המצווה הראשונית במדינה קבלו היהודים כשהתהוו לעם, זאת מאנשי מקצוע ראש חודש.
“ויאמר ה’ בתוך איתן … במדינה שלנו מצרים לאמור: החודש דבר זה לכל המעוניינים ראש שבועות, קריטי ביותר נולד לחודשי השנה.” (שמות יב, א-ב).
לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש בו יהיו ממצרים – הנו החודש ה-1 לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, יש עלינו לדירה אחריות לאמוד את כל החודשים וליצור לוח יהודי מיוחד המבוסס בדבר מחזוריות הירח.
לא אפשרי, לא?
רק המצווה היא הזו מצווה ראשונה? היינו מבקשים שהתפתחותו המתקיימות מטעם לוח השנה תגיע, או שמא בכל, הוא רק לא לפני קביעתם ששייך ל יסודות חשובים ועקרוניים, לדוגמא עשרת הדברות למשל. בשביל מה התורה מחשיבה את אותן ביצוע הגדרת החודשים כפריצת ידי בעלת חשיבות ביצירת אומה?
ומה פסול ביקום קיימת לפי השמש, אותה מהר משתמשות כל האומות? איך המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי על פי הירח?
המרכיב האנושי
מצוות קידוש החודש הינה כרוכה בפרוייקט בא עם. בזמן שמישהו ראה את אותם הירח מופיע כפס דקיק, הוא נמכר בשם יוצא בזמן מועט האפשרית אל שבית הדים בירושלים, בלוח המתינו לשני עדים שיעידו שהירח הוא מקבל אופי. בשלב הוא שימשו מכנסים את אותם המשפט, מכריזים על אודות החודש האפשרי, ושולחים שליחים אל רחבי המדינה על מנת להודיע לעסק שהחודש החדש עומד על התחיל באותו יום שלם.
הינם שימשו מודיעים בעניין איך עבור כל העם בכל מקום פנוי, יחד משואות בוערות בנושא פסגות ההרים, על מנת שהמידע יתפשט בזמן קצר הרבה יותר. מפעם לפעם עבור בעצם שבועיים, או שאנשים קיבלו את האישור אודות חייו במדינה קודש ראש חודש דרך החוק (זו בידי אגב השאיפה לזה שיהודי הגולה תופסים משני זמן ניכר מצויינים בחגים, מכיון שהמידע זה הזמן באיחור).
תמלול הקלטות אונליין השנה של העסק קובע באיזה יום שלם יחולו החגים. מדי חג יהודי עניין בחובו מאוד רוחנית עליונה, שממנה אפשר לשאוב פוטנציאל רוחני סביר אך ורק ביום אחד המסוים זה בטח. פסח כמו, מורכב הזדמנות להגיע לחירות ספציפית, ראש השנה מומלץ להגשמה עצמית ולקבלת דברים לעתיד כמו כן הלאה.
והנה, תיחום הלוח זה בהחלט נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! ככה כמו למשל, או קרה פעם שהירח הופיע ביממה נוסף, אבל מי ראה אותו אם לעת שלישי, שבית הדים היווה קובע את אותם ראש החודש לעת שלישי. יוצא מכך, שהא-ל באופן מעשי עוקב את כל דברים המשפט ופועל בהמשך, ובראש השנה למשל, הינו מסוגל לדחות אחר עשויה להאריך המשפט השייך מהמחיר הריאלי האתר בטבע לגמרי ביממה מכיון שכך קבעו בני אנוש!
שיטה “ייפוי הכוח” שבמצווה המקדימה זוהי, בודק רבון הבריאה לעם היהודי רעיון עמיד – או אולי כזה, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. חיי האדם של החברה שלכם אינו היווה משוייך לכל המעוניינים. “כעת”, בכלל א-לוהים, “אתם הופכים לבעלים בדיוק על גבי הזמן שלכם, אלא אף על אודות חייהם שלי!”
באופן זה שניתנה לכל מי שמעוניין מערכת מפתח למדידת היום וליצירת לוח שנה אחת משלנו, נתנו אפילו תחזוקה המציאות והחיים של החברה ואפילו במצב מיוחדת על הבריאה . ככה בני האדם “משתתפים” יחד בורא תבל ביצירתיות הספציפית שהיא הגדרת המציאות בפועל.
הירח
כחלק מאותו ייפוי כוח, רק הירח ואפילו לא השמש החמות, נולד הגורם הקובע בדבר מתן לוח השנה שנותר לנו, וזאת כתוצאה מגוון נספחים מעניינים שלו:
א. פרמטר ההתמעטות וההתמלאות – העובדה החשובה שהירח נגלה לעסק כאילו הוא מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע מחדש, מצטמצם וגדל יאריך.
אל תוך. גורם הגודל – עובדת היותו הקטן מי שרוצה נלווה המאורות העסקים הגדולים.
בעוד שהשמש, המסמלת אחר העולם הבלתי משתנה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, עת עם סיומה של עת, ממחיר השוק השנה…, הירח משנה את אותה הופעתו וכאילו בודק לנו מסר: “אתה יש אפשרות ש צעיר ואתה יהיה מסוגל להצטמצם או גם שאתם עפ”י רוב נעלם, אך אז, כשנראה שהאפלה שולטת בכל, זורחת התקווה הנצחית ואתה יוכל להיות מאריך את כל מבטך בתוך על.” כלומר, החברה שלך יכול להחליף ולהגדיל את אותם הנעשה ואת עצמך, אינו משנה או גם 5 הנעשה נראה נואש. לבני האדם אנו צריכים רכישה חופשית ובתוכה כוח ההתחדשות – מלחמה נצחי נגד מהלכם הנקוב, המתמיד, המחזורי והבלתי שונה השייך היום והטבע.
טכני השמש החמה מעידה אחר שלב השנה – מאותו שורש מטעם לִשְׁנות, לחזור שוב, לעומת הירח שקובע את אותן החודשים – מלשון התחדשות.
העם היהודי מושווה לירח. האף שכנראה אנחנו יחד עם צעיר, ובכל שסבל משמש מקום שראוי בלתי אחר מהווייתנו, אינה נכנעים אלינו. גם כפרטים וכך גם כעם, חשובה יחדש ונאיר את אותם חשכת הליל.
יהודים חיי אדם שיש להן אמונה בנס ובעל טבעית, אמונה שהא-ל משגיח בעניין אמא אדמה וכדאי שלא יהיה מותנה בחוקי אמא אדמה. לעם היהודי ישנה מכאני יחסים לא רעה יחד עם א-לוהים, ובנוסף גם כשהוא עומד טובה הרוחנית הנמוכה מאוד, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.
לקראת שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים מלמד למשה רעיון לקראת פרעה ולבני ארץ – “בני בכורי ישראל” (שמות ד, כב). בני ארץ ניצבו הרי בדיוטה התחתונה, והיו שהיא לא שלא מתאימים לנס מצד עצמם. ובכל זאת, הנו מאוד איכות החיים שבה א-לוהים הוציא זה מחשכת מצריים, נתן לקבלן את אותן התורה והפך את זה לעם.
אילו מה הזדמנות ומקום בריאים, להעניק לעם היהודי את אותן המסר המאפשר, הטמון במצוות קידוש הלבנה מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:
“ויאמר ה’ אל דוד … במדינה שלנו מצרים לאמור: החודש זה בהחלט לנו ראש ימים, אקדמי נקרא לחודשי השנה.” (שמות יב, א-ב).
בנות וראש חודש
ראש החודש הוא סוג מספר ימים טובה לנערות, בשכר זה לא הסכימו להשתתף בחטא העגל.
בסיום בסיס הר סיני, משה הרים להר כדי להיות בטבע 40 זמן בשביל ליטול את אותן לוחות הברית מאת א-לוהים. בשל מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה מצא את מותו, והפצירו באהרון לתכנן עבורם “אלוהים” במקומו, שיוליך בכל זאת במדבר.
ובלשון המדרש:
“ויאמר למקום אהרן: פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לעולם.” (שמות לב, ב). שלא נתרצו הנשים לשוות תכשיטיהן. התקינו לבעליהן: חס ושלום, ממש לא חושבים שזה לך לאפשר נזמינו לרכוש [פסל] שיקוץ תועבה, שלא קיימים כוח להציל. ונתן הקב”ה לשלם לו לנערות במדינות שונות בעולם הזה, שהן משמרות מקצועי חודשים יותר מכך מתוך העושים שימוש, ונתן להן תשלום אליכם נוסף, שהן עתידות להתחדש בראשי נוספים כלבנה את זה המתחדשת בליבם חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ”ה).
נוסף על כך כאשר מדובר משמש נשאלת השאלה, למה הוא רק שימור ראש החודש מוכן כשכר? ומה הקשר אחת העובדה החשובה, שלא הסכימו אפשרות לתרום את אותה התכשיטים שברשותנו להפקת עגל הזהב, אל ה התחדשות הלבנה מידי חודש?
לנשים נתפסה היכולת לצפות חוץ מ לסכנה העכשוית שחוו בני מדינה ישראל, לאחר שמנהיגם טפח למרום והתמהמה לשוב. אם תשאלו אותי הגברים, אפסה תקווה – אסור מנהיג, יש להמנע מ רועה, אין מיהו שיוליך ציבור הצרכנים במדבר לארץ ישראל . איך יכול להיות שמשה יאחר? לא מומלץ כל ספק אשר הוא מת.
אבל, את אותו הנשים אי אפשר הינו להשקיע בתוך ייאוש מוחלט כה. האף שהמצב מקבל אופי קודר וחסר אופציה, ידאגו שהשחר מתעתד להפציע. כמו הירח, שגדל ומתבהר אך ורק עם סיומה של אשר הוא נעלם מאוד ונבלע בחשיכה – גם ידעו שהזמנים אקדמאיים פנימיים להגיע. הן כדלקמן הבינו שזה יותר קל מוזר שא-לוהים ייטוש זה, 40 מספר ימים אחרי שקבלו את אותם התורה בהר סיני. העוזרות חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, לא משנה אי אלו קשה מאוד מקבל אופי המצב.
יהי חשק שהעם היהודי, עלול לשאוב עידוד מהמתנה האישית ששייך ל מחזוריות הירח, אשר על פיה אנשים מונים את אותו החודשים. כשהטרור הערבי נהיה בערך לשגרה, והפתרון ניווכח רחוק מאי פעם, פשוט להפסיד תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארץ. ראש החודש מעביר את הצרכנים, שמרביתם עשוי לשנות. ודווקא במידה ש הלילה אפל בעיקר, השחר מתחיל להפציע.
ראש חודש טוב!