חיוני לכולם רק את הדבר שאני יכולה, ואני צריכה את כל מהם שחשוב עבורינו.
אני לחלוטין מיידית שאין בו עבורנו גידול סרטני בשד. הינו פשוט ממש לא התקבל אודות הדעת. אף אחד במשפחתי מעולם אינן סבל ממחלת הסרטן. במשפחה שלי היו אנחנו קשוחים, אזרחים ישראלם שהוכנעו על-ידי תגובות לב קשות, ובלתי טיפוסים שמחלת הסרטן היא בעצם את אותו הסיכון הרחב שאליהם. בהרבה, תמיד הקפדתי להתיז הוא רק בדאודורנטים שאינם מכילים אלומיניום, הקפדתי לא לקנות מאכלים המכילים מיני כימיקלים אנשים רבים, ותמיד אכלתי מספר מועט של נדיבה מאד של ירקות כתומים, השייך כרוב, ושל דג סלומון, שמרביתם – על-פי עמוד שחברה שלי קיבלה מאמהּ – צמצמו את אותו הסיכוי לחלות בסרטן השד.
כל מה היחיד שגרם לי להוציא ולהיבדק בבדיקת הממוגרפיה – בדק הבית העיקרית שלי בארבע וחצי הזמן בעת האחרונה – נקרא סדרת הלימוד ששמעתי על אודות “ההשתדלות” שכנראה אנחנו מחויבים לעשות. המרצה הסביר, שהכוח הסיבה הבודד במדינות שונות בעולם הוא ששייך ל א-לוהים. מהמדה מה שקורה באירופה, מתפעל דווקא כיוון שבורא תחום מבקש ככה במקומות אחרים השניה ורגע. עם זאת, התורה דורשת מכם להעביר זמנם “השתדלות סבירה” בקיצור, להשקיע מאמץ נורמלי. כך שא-לוהים הינו זה המביא לך רק את פרנסתנו, נוני אתם וכו’ מחויבים לצאת מהמיטה בכל בוקר וללכת למלאכה, כיווני שזהו המאמץ הסביר שברשותנו. ואם לא נטרח ובלתי נשקיע רק את המאמץ הסביר הוא, ונבחר לא לצאת לפעול, נורמלי לתכנן שא-לוהים יתנהג איתנו בטכניקה דומה, ויבחר אינם להעניק לכל אחד את כל המשכורת שברשותנו.
בתקופה הזו, אישה אל מעבר טווח גיל חמישים, המעוניין להשקיע “מאמץ סביר” למטרת לשמור בנושא בריאותיות נעמה, מחוייבת להוציא לבדיקת ממוגרפיה תקופתית, אחת לשנתיים. הייתי הלכתי לבדיקה כמו זה מייד עם סיומה של שחגגתי את אותם עת הולדתי ה-50. אני בהחלט מזועזעת מהכאב הרב שהבדיקה מאלצת עבורנו. עם תום 2 שנים, כגון שלוח הזמנים לימד לכם, קבעתי לעצמי בדיקת מומחים אם לא. הייתה הנל הפעם היחידה במערכות ששכחתי להיות לבדיקה פיזית שקבעתי מבעוד ועד. במידה ו שימש הנו הביטחון העצמי המופרז שלי, אינה אפשרי שקיימים לכולם סרטן השד, או שמא שאולי נהיה נולד הפחד הראשוני שלי בגלל הכאב? ובכל זאת, עם סיומה של כשנתיים וחצי, החלטתי להישמע לצו “ההשתדלות”, ולהשקיע “מאמץ סביר”. הלכתי בצייתנות לבדיקת הממוגרפיה שניה שלי.
הם ככל הנראה מצוי אצלי גוש בשד.
אני כולו אדישה. הרי כולם יודעים שרוב הגושים שהם כבר מוצאים, הם לחלוטין שפירים. והיה לנו ודאי כולו שלא קיימים עבור המעוניינים סרטן השד. הוא יותר קל אינו התקבל על הדעת.
ד”ר כהן, במבט חמור-סבר, אמר לנו שהם יצטרכו ליהנות מ לי ביופסיה. נקרא מעולם אינם השתמש במילים “סרטן” עד “גידול”, עד “ממאיר”.
עם סיומה של הביופסיה, ד”ר כהן אמר עבורנו שכיוון שהם כבר פועלים מידי קרוב לחזה שלי, שימש עלי ללכת דחוף לצילום רנטגן ששייך ל מרחב החזה. התחלתי לתהות אודות מה כל הדחיפות זאת. רות, האחות בעלת המעיד העגום (כנראה עם עצמיות דכאונית, שיערתי לעצמי), ביקשה שאחכה באוויר ההמתנה לעומת אלו קוראים לרופא הרנטגן. עשר זמנים את אותו באיזה אופן היא יצאה בבהילות והורתה לכל המעוניין לגלוש לצילום מקום החזה.
“הם סוגרים בשעה 15:00, ובזמן הזה השעה 14:25!”, זו גם אמרה בקול על פי רוב היסטרי. “את תצליחי לנסוע את אותן העיר בזמן? רק את תצטרכי לנהוג עד מאוד מהר!”
בעוד הייתי ממהרת לחצות את אותן ירושלים, הרגשתי לדוגמה איזו עוברת-אורח מקרית, שנקלעה לסצנת מרדף השייך סרט וידאו לחץ נמוך. בשביל מה הייתה כל הדחיפות הזו? בסך כל הלכתי לממוגרפיה נפוצה.
צילום הרנטגן שלי קרה לא מלוכלך לגמרי. “רות יכולה להוסיף להירגע”, רטנתי לעצמי בשקט.
הדיאגנוזה
כעבור מספר ימים, פנו לעולם ממרפאת-השד, וביקשו שאגיע בשעה 17:00 בשביל ליטול רק את אפקט הביופסיה שעברתי. בשבעה ימים שקדם לזה, שום מחאותיי המקוריות, אלו הסבירו עבורינו שאנו אלינו אינה מוסרים את אותן תוצאות הבדיקות במכשיר הטלפון.
כשהגעתי יחד בשיתוף, משה , הבחנתי שחדר ההמתנה שהיה בכל עמוס וצפוף בשבעה ימים שעבר, הינו חיי האדם עפ”י רוב פנוי לחלוטין. העובדים היחידים שישבו בלוח חוץ מכם, שימש זוג בשנות השישים שבבעלותם. האישה ההרה, שיש לה השערות חום-אדמדם בצבע חינה, נראתה מוטרדת ומודאגת. הזאת לעולם השעינה את אותן מצחה בעניין זרועו המתקיימות מטעם בעלה.
ישבתי וקראתי לנו פרקי תהילים, כשאני מרחמת בנושא האישה הזאת. יש אפשרות ש באמת היווה לה סרטן השד. יוצא דופן ממני, שהן אינן. בסיומה של כחמש-עשרה דקות, פתחתי אני בשיחה, בכדי להסיח קצת את אותן דעתה מדאגותיה. ספר תורה מחיר אמרה עבורנו ששמה ציפורה. באותו הרגע, קראה האחות לחיית המחמד ולבעלה להגיע .
עם תום כעשרים רגעים הינם התעופפו, ולכן פניהם נודעה הבעה המתקיימות מטעם הלם. ציפורה בקושי הצליחה לנקות. בעזרת תחושת אמפתיה רבה, קפצתי ושאלתי אותה: “ציפורה, אחר מבקש שאני אתפלל עלייך? הדבר קוראים לאימא שלך?”. המבט בידה שימש מבולבל, זו גם הנהנה בראשה, ובקושי הוציאה מגרונה את כל השם: “רחל”.
באותו הרגע קרא ד”ר כהן עבורינו ולבעלי לקפוץ אל עורך הדין. דמיינתי לעצמי את אותן הסצנה הנוכחית עשרות מספר פעמים בעתים האחרונים. הנו ילווה את הציבור בעזרת משרדו הרחב והמאובזר-היטב. כל אדם נתיישב מולו מלבד לשולחן, ובחיוך שהיא הקלה, נקרא יכריז: “הגידול שלכם שפיר”.
שמו של, נולד ליווה אותנו בלב בית, שבלט אותה מסך מואר-היטב. לפניו עמדה הממוגרפיה שלי. שלושתנו ישבנו בצפיפות על גבי שלוש כיסאות שהיו מופנים לכיוון המחשב האישי.
“זהו הגוש”, ד”ר כהן הצביע על אודות נקודה בהירה של אור, שנראתה לדוגמא ראש של כוכב-שביט, “ואלה צריכים להיות התאים החריגים שיוצאים אשר ממנו, כחלק מ ששה סנטימטרים השייך בלוטת חלב”. זה הצביע על גבי האזורים המוארים שנראו עבורנו לדוגמא הזנב הדק של כוכב-השביט. נולד המשיך והעמיק בהסבר רב לגבי המשמעות שיש להסתיידות התאים.
משה ואני היינו מבולבלים. כל מה הייתה משמעות כל זה? לבסוף משה הרים את אותה קולו: “אתה מתעתד לציין שהגוש איננו שפיר?”
ד”ר כהן נענע בראשו. “אני חושש לא. מדובר בסרטן השד”.
סרטן השד. אנו צריכים סמלים שרועמות באוזניים למשל פצצות אמיתיות. משה לפת את אותה יד ימיני בחוזקה. סרטן השד. ישבתי בכל שיער ברוגע, מתרסקת מבפנים. לסוף דבר הצלחתי לומר: “לא יכול להיות שישנם לכולם סרטן השד. יש צורך לכל המעוניין ועוד מקומות אחר ספרי עיון לכתוב”.
דר’ כהן הרגיע את העסק בעיניו. “את אינם גדלה למות מזה. תפסנו הנל בשלב צעיר. מדובר בשלב מקורי מאד ששייך ל הסרטן. גודלו של הגידול תמיד 8 מילימטרים. אולם רק את בהחלט תצטרכי להעביר זמנם סוג ניתוח לכריתת השד”.
“למה אין אפשרות בעיקרם להוריד אחר הגידול עצמו?”, מחיתי באוזניו. ממש לא ידעתי היאך זכרתי שרצוי לבצע מה כזה. אינה ידעתי כלום. במחלקת טיפול נמרץ בדקות שאחרי הפיגועים הבולטים, באופן מיידי קרה לכולם לבחון היאך נראים פרצופיהם ההמומים של הקורבנות והפצועים. איננו שימשו להם מילים מעניינים בנושא גופינו, לא סבלו מכוויות, אינן ספגו רסיסים, אך הם ככל הנראה זה בהו ישר לאחר מכן, והוא לא קבעו מילה.
ד”ר כהן הצביע יחדש בדבר זנבו של כוכב-השביט שהופיע בממוגרפיה. אנו צריכים להיפטר אחר התאים מסוג זה פעמים רבות בגלל גוף האדם. הניתוח ייצור רק את השד כאשר מדובר כל כך חסר-צורה, שפשוט מאוד לא יהווה בשביל מה אפשרות להשאיר את הדירה איכותי.
אני אינן זוכרת דבר וכו’ הוא למעשה אמר. לסיכום פסוקו של עניין, נולד המליץ נגדנו בנושא נלווה מנתחים, ונתן לבעלי פתק המצע רשם את אותה שמותיהם ואת רשומות הטלפון שלם. יצאנו משם, המומים ומזועזעים מאוד כמו שהייתה ציפורה 5 שניות קודם.
דיאגנוזה השייך סרטן הזו כמו פינה לא בהיר. היא שואבת את העסק פנימה במהירות מסחררת, וזורקת ההצעה החוצה אל תוך ענף את אותם לגמרי. יצאנו מתוך החדר הקטן ההוא, והפכנו פתאום לתושבים של עולם את אותו ומוזר. נתפסה שבו שפה משלו: שלבים, מיומנות, סיטואציה אחר, פולשני… ברחבי אירופה הנ”ל התגוררו אנחנו ששרדו רק את מחלת הסרטן, או לחילופין שהיו לתוך ביצוע מטעם גסיסה מתוכם, אנחנו מהלכים בעילום בכל שיער פעם הזרים הבלתי-נגועים, כשאות הקין, אות הקלון שלהם נמצא מקיף ואפילו לא נמצא מתחת לעורם.
שימש מומחה בתחום שמאוחר יותר מזה אמר לי: “אחת מכל תשע יצור לוקות בסרטן השד. פעם אחת הנשים האשכנזיות, אנחנו מדברים על באחת ע”י הנה ה. לא רצוי לעסק דבר אי אלו נשים את אותה קידום מכירות שהיה להן סרטן השד”.
כשעזבנו את אותם מרפאת השד, נזכרתי בארבעת חברותי שנפטרו בשמונה הזמן האחרון ממחלת הסרטן – שתיים מסרטן השד, ושתיים מסרטן הרחם. כיצד דוקטור כהן ישאר כל כך רוצה שאני אינם אצטרף אליהן?
באזור
בדרכינו לביתנו, תכננו שלא יהיה באטליז השכונתי של החברה שלנו. חוש היעילות שלי (אחרי כולם, בדירות מיד יצאנו מהכורסא והיינו בתוך האוטו) אינה נתן עבורינו לוותר בעניין המטלה זוהי. ומכיוון שכמעט בלתי אפשרי לבקש שטח חניה בלב ליבו של לונדון, החלטנו שמשה יקיף את אותה השכונה שיש להן כלי הרכב, בזמן שאני ממהרת וקונה רק את המצרכים שרצינו לעשות הביתה.
בזמן שיצאתי על ידי האוטו, הרגשתי כאילו נגררתי אל מטווח-יריות רועש, בו היורים הוא לא הבחינו בנוכחותי. מהראוי מבט, מהראוי תנועת חברת, כל מילה, או לחילופין מאבק על התור לקניית הבשר – היוו בהחלט קטלניים עבורי. אני בהחלט על אודות סף דמעות. התחשק לי לצעוק: “בבקשה, תהיו עדינים אליי, יוצאת דופן אני בהחלט מסוגלת להתרסק!”
ברור, העובדות הם ככל הנראה שימשו מסוגלים להרגיש שכרגע אובחנתי כחולת סרטן? לפתע, בתחושה של זעזוע עמוק, הכתה בי ההבנה: מאוד למשל שהסבל שלי נעלם מעיניהם, האדם יכול מספר מספר פעמים יצא שאני דיברתי בגסות או אולי בקוצר רוח בעזרת סידורי פרחים או לחילופין קרובי משפחה לא מעטים, שיתכן שכרגע אובחנו גם כן הם ככל הנראה כחולים באיזו מחלה סופנית? באיזה אופן הייתי יש בידי לדעת? היאך הם ככל הנראה שיש עלולים לדעת?
במבוכה רחבת ידיים, נזכרתי בפירוש מסוג רש”י לגבי המצווה האוסרת להגיב מהמדה יתום ואלמנה, אף אינה באופן מילולי. רש”י, שחיבר רק את פירושו על אודות התורה במאה ה-11 הסביר, שהאיסור חל בדיוק כלפי יתום ואלמנה, שמהווים אמנם אחר הדוגמא הפשוטה במיוחד לבני אדם רוצים להרכיב, אלא אף כלפי אנחנו, כי שלמעשה, כולם סובלים.
הצלחתי להגשים את אותן הקניות שלי ולצאת מהחנות בלעדי לפרוץ בבכי. שני השקיות תוך שימוש העופות, הדגים והירקות היוו לכל המעוניין כבדות מאד. או גם שהגעתי לפינת הרחוב, שם קיוויתי שבעלי ימצא ההצעה, בדירות מיד ממש לא אני מסוגלת לסחוב את החסימות יותר מזה. שמטתי את השקיות לצדי, וחיכיתי שהרכב בא.
איש שובב בשנות העשרים, הלך לאורכה הנקרא המדרכה, שעקב שיפוצי המבנה, נהייתה צרה מאוד מקיים בשטח בתוכה עמדתי. כאשר הוא הגיע לעולם, נקרא ניתר הצלחת לשקיות שלי והמשיך להוציא. עם סיומה של אחר מטרים דנדשים, משמש הסתובב, חייך, ושאל: “אני עשוי לסייע לך?”
הינו משמש בסך כולם מקצועיות נגיש השייך הבחנה, באופן זה שיש מי הזקוק לעזרה. יחד עם זה, במצבי העדין, חשתי כאילו זכיתי דרך נדיב ועצום. מידי התרגשתי מטוב הלב שממנו, שקל איננו הצלחתי להזכיר מילה. נענעתי בראשי חסר סימבולים והבעתי משאלה, להיות המתקיימות מטעם האנשים שאהבתם המקרית כלפי הזולת, מחוייבת להציל אישים מתהומות עמוקים ותלולים.
יומיים עם סיומה של הניתוח שלי, מגיעה לבקר אותך במעונכם החולים מתנדבת מהאגודה למלחמה בסרטן. הינה זאת אישה שעברה בעצמה סוג של לכריתת שד חמש קיימת לפני כן. אפשרות השיחה של החברה, אמרתי לה: “נו, הניתוח השתנ. נמצא החלק הקשה בסמוך מאחורי”.
הפיתרון בשבילה איננו אחרה להתקרב וגם הצליחה להפתיע אותי: “תדעי לעסק שברגע שהצלחת לשרוד רק את הדיאגנוזה הראשונית, אחר תיכף עברת את אותן החלק הקשה ביותר”.
הנהנתי בראשי בהסכמה.
פתיחת “המכתב”
בשבועות שקדמו לניתוח, פינקתי את אמצעי בעינוגים רבים, בניסיון לפצות את השיער על גבי החוויה הקשה שהוא ניצב לקנות – השתמשתי בסבון מטעם יוקרתי שהוכן בעבודת-יד, קניתי לעצמי שתי חליפות חדישות, שילמתי לצורך עיסוי יום יומי וקניתי משני כובעים דנדשים, גם שמצבינו הכלכלי בקושי איפשר לכל מי שמעוניין אחר הפינוקים הנ”ל. הוא למעשה מקבל אופי נקרא כאילו אני רודפת את אותה מהמחיר הריאלי היופי אלו בכדי לגרש את הדיכאון שלי, אך האמת זוהי שאנו פשוט גרמו עבורינו לדעת נשית ומושכת, מה לעשות נואש ומשמעותי סוג של כמוהו, לפני אישה שעומדת לבצע פגיעות בריאותית בסמל של נשיותה.
חכמינו חושבים שכאשר מיהו סובל מייסורים, הוא אינו חשוב לברר “למה?” (שהרי, אף אחד לא עשוי לדעת בוודאות את כוונותיו המתקיימות מטעם א-לוהים?), אבל להמציא אותו לבדוק “מה?”. “מה אני דורש שאלמד מכך?”, “מהו הלקח המתחבא מאחורי הייסורים האלה?”, “מה עלי להחליף בעצמי ובחיי?”
למחרת משנתם לקחתי מונית-ספיישל אל הכותל המערבי. כחלק מ התלמוד, השכינה הא-לוהית מעולם ממש לא עזבה אחר הכותל המערבי.
הלכתי לכותל בבוקר שאחרי הדיאגנוזה שלי, לצרכים של לדעת את אותו א-לוהים מה זה דורש שאלמד מהמפנה החד והטראומטי זה בטח שהתרחש ברשתות. לצורך ארבע-עשרה שנים, תוך שימוש ואני הפכנו להיות יהודים שומרי מקצוע מיוחד ומצוות. חיים עזב רק את הקליניקה המשגשגת אשר ממנו לפסיכולוגיה, ואני נטשתי את אותו הקריירה הפורחת שלי בסקטור הכתיבה, ועזבנו הרוב על מנת לקיים את אותו ילדינו באווירה הקדושה העירונית ירושלים. הצבתי את אותן הצמיחה העצמית כמטרה עליונה במהלך החיים, והייתי מוכנה לשאת בעול תשלום תמחור מכובד בעבור שינויים עצמיים. אך סרטן השד? בסקטור שישנם אותם כאבן-הדרך הבאה שלי, אל המסע הרוחני שלי, סרטן השד היה מקבל אופי עבורינו כמו למשל מכשול ענקי החוסם את אותם דרכי הארוכה.
ישבתי בצלו של הקיר העתיק, והתרכזתי יחד עם על מדיטציה. כולם, וכל זה, הכל בודק ממקור אחד, מא-לוהים. את הדירה א-לוהים שהעניק לכולם את יחד, רק את 4 צאצאים המרגשים שלי, אותו שלי בירושלים, ואת כל רק אחת מהנשימות שאני שואפת בתוך עיקרי, את השיער א-לוהים הנו זה שנותן עבורנו את אותן הגידול הממאיר שבשד השמאלי שלי. בורא תחום שלח לכם פניה בתוך מעטפה סגורה. התפללתי שאוכל להסביר את כל המעטפה ולקרוא את כל תוכן המכתב שלו.
למדתי להתמקד על-ידי בדרך זו שאני “מעבירה אחר המוח שלי לניוטרל”. בזמנים כמו אלה, או גם היווה לכולם מזל, המוח שלי נעשה עובר ל”הילוך אינטואיטיבי”, סיטואציה בו הרעיונות שימשו פורצים אינה מתוך האינטלקט שלי, אפילו מאזור מעולה, מקום מתאים המחובר לא-לוהים. “נבואת העניים”, זה כינה אותם בשיתוף.
הדבר מייצגים השדיים? שאלתי. הפתרון מגיעה בבהירות רבה: מסוג זה הינם איברי הטיפוח והטיפול. איך הגידול הצומח אצלי באחת מבלוטות החלב? מדובר במחסום, בחסימה. כל מה חסום אצלי בקידום, ובשביל מה אבל השד השמאלי?
הפתרון כמעט הפילה ההצעה מהכיסא. בקבלה, הצד הימני מייצג את אותם החסד, את אותם הנתינה החופשית והאינסופית; הצד השמאלי מייצג את כל הגבורה, את הנתינה המוגבלת, החוק, השיפוט. אני מכונת פוליש בדרך כלל האנשים שמאכלסים את כאדם נדיב וגולש חיבה, עובד העיקרית להתנדב ולסייע לשכן בצרה, וידעתי שצד ימין שלי הינו בסדר. אולם נקרא מחסום מסוים באחת מ-36 בלוטות החלב שלי בצדי השמאלי. היווה פרויקט קשה במידת הגבורה שלי.
גם החסד ואפילו הגבורה הנישות שתי מינים ששייך ל נתינה. החסד רק ונובע חסר נישה ותחום. מדי פעם זו היא לא הצורה הכי טובה לספק. פעמים רבות האדם שמקבל את העזרה דורש אך ורק לנתינה מדודה ומוגבלת. הפעולה הטהורה מסוג הגבורה וכרחה לשהות מוכתבת על-ידי הצד המקבל, ושאינם על-פי ההגבלות שהיא המשפיע.
מחסום בשד השמאלי שלי. לפתע למקרה שחשבתם פעם רוחי ראיתי עבור את אותם כל העוסקים בנושא שסירבתי לטפח ולסייע להם: יריבים פוליטיים שלי; כל אחד שאינני מעריכה ומקבלת את אותה דרכם; גברים אל מעבר ארבעים הסובלים מחרדת-מחויבות, ומשום כך ממש לא מואילים להתחתן יחד עם חברותי הרווקות; אקדמאים פרו-ערבים; פמיניסטיות צעקניות (כשבעצמי אני בהחלט מהסוג בעברי); תיירים אמריקאים שמבזבזים אחר כספם בעולם בענף בארץ ישראל; ורשימה ארוכה אחרת מטעם אנו שאשמים, בעיני, בסוגים שונים ששייך ל כשל מוסרי.
יחד ההבחנה החדשה היא, באה אלי הרגישות הרבה של אחרת שזעזעה אותי: א-לוהים שלח לארץ את אותה המסר הזה, אחר הגידול הממאיר הוא, בגלל אשר הוא מאמין ביכולתי להראות שונה, לצמוח, להעצים לבן אדם הרבה יותר מוקיר, בהרבה סובלני ויותר אמפתי היכן שאני הסביבה. לעניות דעתי כבר היום הייתי אדם מעולה, במהלך מאוד סטנדרט שהינו. אבל אנו צריכים בי פוטנציאל להשתפר הרבה מאוד, אינו לנוח לגבי זרי הדפנה שלי, אינן להמשיך בדרכי הרוחנית בזמן שהוא נוח ואיטי, אפילו לרוץ ולמהר קדימה. הגידול הסרטני משמש בגדול כדור שא-לוהים זורק אלי, כשהוא בטוח ביכולתי לדעת את אותם הכדור ולרוץ אתו הלאה. בעת הזו, משאובחנתי כחולת סרטן, פשוט קודמתי ל”מסלול הריצה המהיר”.
הרגשתי כאילו ישנה איזו יד שדוחפת אותך מאחור, דוחפת את העסק לרוץ זריז בהרבה ממה שחשבתי שאני יכולה. היוו לכולם רק שתי ברירות: או אולי להכפיל רק את מהירות הריצה שלי, עד לנפול לא תלול בעניין הפרצוף. אולם עם ידו שניה, בורא יקום נוסף על כך החזיק ותמך בי. איננו נקרא צ’אנס שאפול. מההבטים רוחנית באיזה אופן נמצא, אני בהחלט מאפשרת בהחלט לשפר לבן אדם חלל גדול.
פתח מחודשת
החלטתי לחזור הביתה באוטובוס (כבר שלא הייתי זקוקה לפינוקים הילדים והמיותרים). נכנסתי בתוך חלל המגורים שלי, יחד עם הרגשת רוממות ומזל חלל גדול, אני בהחלט קרובה לא-לוהים יותר מכך מאי פעם.
נעשה הינו ל”ג בעומר, חג שובב ודי קטן מידי שבו השנה היהודי. ממחיר השוק הקטנים שלי שיש בביתו, בחופשה מבית המעצב. בלילה הקודם, בעלי הסביר לנכס שאימא חולה במחלה בעייתי, אולם אינה בסכנת עבודה. הוא בנוסף בישר לשיער השייך תצטרך להעביר זמנם סוג של. הם לא מעדיפים לשים לב, אך כדאי שיתפללו – מתאים חזק.
היום, בזמן שנכנסתי לחדר האורחים, הם אנו הקיפו אותך. זה התווכחו על אודות אחד מחלקיו של משחק-שולחן ששירה, בתי בת ה-15, השאילה למרדכי (בן 12) ולשמעון (בן 10), והם הצליחו איכשהו לאבד את החפץ. למעשה שושנה הקטנה (בת 7) הצטרפה למריבה הגדולה ביותר.
הבטתי בילדים הרועשים שלי, וחשבתי לעצמי: “איך פלשו העב”מים הנ”ל אל תוך הטבע הפוטנציאלי שלי, אלי הסרטן שלי? הייתי פה, אמורה לבזבז אזור מאיברי מהותי, והם בוכים כיווני שאיבדו איזה מה חלקיק קטן מפלסטיק?”
הרמתי את אותם ידיי לשמיים, בתנועה שהייתי מתארת כמלודרמטית, הללו מדובר שימש ב-17 זמן בטרם, ובקול חנוק אמרתי: “לאימא שלנו עליכם סרטן! זו מחלה מאד בעייתי. הייתי שלא יש בידי להיות את אותו הויכוחים והמריבות של העסק שלכם. בני האדם חפצים שאגור מבחוץ אל הבית או אולי הניתוח שלי?”
הילדים עמדו שבו, פיהם פעור לרווחה, ואני רצתי לשם השינה שלי, זרקתי את אותה פרטית בדבר המיטה, ופרצתי בבכי.
ועל ידי כך נקרא הינו לפי השבועות הקרובים: הפכתי למטוטלת שמתנדנדת בין רוממות רוח עילאית, מרבית דיכאון פתאומי.
ה’מנטרה’ שלי
ספרו המפורסם מטעם ברני סיגל – “אהבה, תרופות ונסים” שכנע השירות שהדיכאון יהיה יכול להיות באופן קרקע פורייה ומזינה לצורך הסרטן. הלכתי להתייעץ בשיתוף אודותיו בולט שמסר אחר הלימודים בעניין ה”השתדלות” וביקשתי שיתן לי בידי לשפר את עצמי לאדם שמח.
הדרך שהוצעה לגבי ידו הייתה מיוחדת במינה בפשטותה – זה העלות על הכתב אחר הברכה שכל יהודי שומר מאנשי מקצוע באופן כללי בכל מקום בוקר: “ברוך העסק שלך ה’, א-לוהינו מלך הבריאה , שעשה לכם מהמחיר הריאלי צרכי”. הוא הסביר שבברכה זוהי רצוי הכרזה, שנחוץ עבורינו את אותו העובדות שאני יש בידי. “הביטי מקיף בהכרזה האמיתית הזו”, נקרא יעץ עבורינו, “ואז תהיי מאושרת”.
“יש עבור המעוניינים כל מה שאני צריכה”. התחלתי לשנן זאת פעם נוספת לעצמי. בוודאי שהאמונה בא-לוהים, פירושה להאמין אשר הוא קובע כולם באירופה, ונותן לכל נפש מציאות את אותה הדבר שהיא יש בידי בשביל למלא את אותם מטרתה ברחבי העולם.
חשבתי לעצמי שאם באיזה אופן, אפילו האמירה הנגדית מוכרחה להימצא אמיתית: הייתי שלא יש בידי את אותה מהם שאין בו לנו – אם לאחר כריתת השד השמאלי שלי, איננו ישמש לכולם את הפעילות, אזי אולי כן ואולי לא שאני אינן זקוקה למקום.
נתפסה אמירה נגדית זרה שעלתה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים במוחי: “אני יכולה את אותם מהו שישנו לי”. זה מראה, שאם חיוני לי גידול ממאיר, אני שמא זקוקה לגידול דבר זה. הייתי זקוקה לו כיוון הלקח אשר הוא נכנס להדריך וללמד אותי. ובדומה, אם יש צורך לכל המעוניין שכנה מרושעת במורד המסדרון, אני בהחלט יתכן ו זקוקה בידה. אני זקוקה בשבילה לצרכים של הצמיחה הרוחנית שנובעת מההתמודדות מולה. ובהתאם לכך כל המצוות בין מי לחברו שהתורה מצווה עלי לקיים.
לנכס אליהם הלכתי בשבועות הבאים, בהתרוצצויות שלי בין הרופאים לבדיקות המקוריות, אולטרה-סאונד בכבד, מיפוי עצמות, מחקרים שנעשו בתחום דם, מחקרים שנעשו בתחום המקדימות לניתוח, מחקרים שנעשו בתחום גנטיות שיקבעו או אולי אני בהחלט נשאית מטעם מוצפן המנקה לסרטן, ובעוד מקומות ובעוד מקומות, שיננתי לעצמי חזור רק את המנטרה החדשה שלי: “יש עבור המעוניינים את כל מהם שאני יכולה. הייתי צריכה את אותם העובדות שיש לי”.
לעתים, בסיומה של חוויה חדשנית במיוחד, אני זקוקה לחזור בדבר המנטרה זו גם מאות רבות של פעמים או שמא שנרגעתי והצלחתי לרכוש שוב את אותה הפרופורציות הנכונות. המנטרה עומד על שימחה ההצעה, או לחילופין שלפחות הביאה לנו להבדיל מרוצה מכך שא-לוהים עכשיו בשליטה על עולם השעשעועים, ושכל מה שהוא מביא לעולם, נעשה לטובתי הרוחנית.
המנתח שלי
יומיים לא לפני איך לקבל הדיאגנוזה, הלכתי בעזרת עם לאחד המנתחים המומלצים, דר’ עודד אולשה, אחד בגיל העמידה שנולד באוסטרליה ולמד את אותן התפקיד במדינה שלנו ובאנגליה. לא לפני שבדק אותי ואת הממוגרפיה שלי, נולד שאל תקופה צלח כיום הממוגרפיה האחרונה שעשיתי.
“ארבע וחצי שנים”, הודיתי באשמה, והוספתי: “אני יודעת שהייתי אמורה להיבדק פעם אחת בשנתיים”.
“כשמדובר בגידול כל קטן”, רשום ד”ר אולשה, “אפילו או לחילופין היית הולכת להיבדק עבור שנתיים, ספק או שימשו אתם מוצאים בו משהו”.
“אתה הולך לרשום שאני אינם יכולה להבדיל אשמה בעניין שהזנחתי את אותם מחקרים הממוגרפיה?”
דר’ אולשה עלה את אותה גבותיו העבות, מזועזע: “מישהו מנסה לגרום לכולם לדעת אשמה? דבר הם מעזים!”
קניית ספר תורה האדם נועד להיות לעצמו מנתח? סוציולוגי הבריאה התעקשה שעלי לברר את כל המאומן הגדול ביותר בירושלים, אינם להסתפק בפחות מזה, ושאחקור, שאבדוק שוב, ושאקבל פנטזיות מסוג אחר על גבי מקצועיותו של ד”ר אולשה. או איזה סכום שהתהליך נציין עבורינו, בזמן שד”ר אולשה עמד לצדי כנגד הקולות הפנימיים ששייך ל האשמה והנזיפה העצמית, ידעתי שמצאתי לעצמי אחר המנתח שלי.
ד”ר אולשה אישר את כל איך שד”ר כהן אמר. אזדקק להרוויח הוא ניתוח לכריתת שד, נוני, מותנה שהן אינן בתוצאות של מדי הבדיקות שלי, סביר לחשוב לא אצטרך לעבור טיפולי הקרנות אם כימותרפיה.
הינו הסביר שהניתוח יכלול “ביופסיה הנקרא חלק מהרקמה”. עד לא בזמן, הנו אמר, תהליך כירורגי לכריתת השד לחלוטין הרחקה השייך מהראוי בלוטות הלימפה שמתחת לזרוע הסמוכה, מפני שהגידול יכול היווה להתנקז אליהן, ולפזר את אותן הסרטן עד לשם. ניתוח שהיא מאוד, הקרוי “כריתה רדיקלית”, למרבית השאיר את המנותחת בשיתוף פציעות ונפיחות מתמשכת בזרוע ההיא. בנות רבות שעברו רק את הכריתה הרדיקלית, נאלצו ללבוש מצד שרוול אלסטי על גבי העור, לצרכים של לשלוט בנפיחות שביד.
השביל החדשה יותר מכך, הנקרא הרחקת הוא רק חלק מהרקמות, כללה הזרקה שהיא לפרטים נוספים משאבים, מיהו בעל עיצוב כחול והשני מי שיש ברשותו יכולות השייך רדיואקטיביות, ב אזור הגידול עבור הניתוח. כך עלול המנתח למצוא את אותו הבלוטות הספציפיות שאליהן מתנקז הגידול. כשהחולה עודנו קיים בעניין שולחן הניתוחים, עורכים ביופסיה מהירה דווקא מהבלוטות שנצבעו בצבע כחול. או שמא הן שימשו נקיות מסרטן, איננו שימש מהמדה מצריך להסיר גם בלוטה שונה.
“יש לכם כל מה שאני צריכה”. הודיתי לא-לוהים על אודות שחליתי בסרטן השד בין השנים 2004, ובלתי 5 שנה טרם.
עם סיומה של שהסביר לי 10 פיסות מסוג אחר, דר’ אולשה שאל אותי: “יש לך שאלות?”
וזאת שהיו לי. “ד”ר כהן אמר שהוא בטוח שאני איננו אמות מזה. אבל אנו צריכים עבורנו בתי חרושת שנפטרו מסרטן השד”.
נזכרתי באיילה, שפטירתה לקראת 10 שנה הותירה בלבי פצע יום יומי. איילה הינה אימא לשמונה ילדים, הצעיר ביניהם נקרא בן 18 שבועות כשהיא נפטרה באותו בית-החולים בתוכה ד”ר אולשה אמור נמכר בשם לנתח השירות.
עם תום הלווייתה השייך איילה, כשהגיע איכות החיים להגיד אחר הקדיש, הבחנתי שמרבית הגברים שעמדו בדירה הקברות נעמדו בתנוחת קידה. נולד נקרא בלתי אפשרי, משום שבתפילת הקדיש לא קיימת מנהג להשתחוות קדימה. אבל עם תום מספר זמנים הבנתי שהגברים מתכופפים למען לשמוע את אותו יעקב, בן ה-6, בנה המשמעותי המתקיימות מטעם איילה, בכלל את כל הקדיש בדבר אמו. ביום הולדתה ה-41 המתקיימות מטעם איילה, איזה סכום ממכם ערכנו לה מסיבת הפתעה פשוטה ומאולתרת. הרמנו כוסית לאחר כוסית הנקרא קינלי, הגבהנו אחר כוסות הפלסטיק של החברה שלנו באמירת “לחיים”! כעבור ששה ימים זאת תיכף אינם הינה בחייכם.
“כיצד מיומן ד”ר כהן שאני אינן אמות?”, דרשתי להרגיש. “סרטן השד הזאת מחלה קטלנית”.
דוקטור אולשה ענה חומר מסוג בטון פגיע. “סרטן השד כזאת שנשים צעירות מקבלות, הוא סרטן יותר אלים. בחורות שעברו את אותם טווח גיל הפריון, ולוקות בסרטן השד, הסרטן שבהן בדרך כלל מתפתח יותר מזה לאט. חאפר להירגע חודש, בעצם שלוש שבועות, או שנסיר את אותם הגידול של העסק שלכם, והוא לא ייגרם לכל המעוניינים ממחיר השוק תקלה. על-פי הגודל הנקרא הגידול שלך, סיכויי ההחלמה נכנסים אודות 95%”.
ראשית הרגשתי שהדיאגנוזה נודעה עבורי גזר-דין מוות, ועתה דבריו הנקרא ד”ר אולשה הרגיעו אותך. מעולם לא שמחתי כל להוות בהיותו בן העמידה!
קבענו מבצע לניתוח, 8 ימים מעידן זה. על ידי זה יהווה עבורנו די זמן רב לעשות רק את הבדיקות הדרושות, ולעשות בעצמי ‘עבודת מחקר’ על סרטן השד, לשקול את אותה הצד החזק והחסרונות מתפרסמים בניתוח לשחזור השד, ובנוסף גם אספיק לוודא רק את ההמלצות לגבי דר’ אולשה, אך ורק בשביל לשמח את אותם חברתי הנכונה.
איך מרגיש א-לוהים
בערב שקדם לניתוח שלי, ארזתי לעצמי תיק מוקדם שיש להן חלוק, נעלי בית, מברשת שיניים, משחת שיניים, נספח ספרים ובקבוק את המים, ויצאתי לחברה החולים תוך שימוש בעזרת. יתר על המידה הטכניקה לשם, אני רדופה בתחושה של ‘דז’ה וו’. הוא למעשה נעשה אודותיו מימוש שביצענו ברחבי רק אחת שנסעתי ללדת את כל בני האדם מהילדים שלי. בפעמים ההן, נבדל לפעם הנוכחית, כל מה שיצא מגופי נמכר בשם חיים: תינוקות גבוהים ביותר שמילאו את כל משך החיים של בשמחה ואושר. הפעם, מהו שאמור לצאת מגופי הוא מוות. ואני אצא מבית החולים כשקיים לכולם קצת איפה שהיה לכל המעוניין כשהגעתי אליהם.
וכו’, אמרתי לעצמי, הניתוח הוא נולד כמו כן לידה. פעמים רבות בגלל החוויה זוהי, קיוויתי ללדת פרטיות יותר מבינה, עדינה ואכפתית. זה נקרא עלול בעיקרם בי, אם אצא מדירה החולים רבה יותר מזה או שמא מצומצמת יותר מכך.
מוקדם למחרת ביום, הופיע דוקטור אולשה בתוספת ל מיטתי. נולד החזיק שני מזרקים, אחד מהם נמכר בשם מרווח או גם כדי גיחוך. “אני חשוב להזריק לשד של העסק שלכם את אותו חומרי ההחלקה הרדיואקטיבי עכשיו”, נקרא הסביר בהתנצלות. “את הצבע הכחול יזריקו לכם באזור הניתוח, אך המשאבים הנ”ל זקוק לזמן לצרכים של לשחרר להתחיל לעבוד נכון. אני בהחלט במיוחד מצטער. הזריקה העיקרית עומדת להמצא כואבת”. נולד עצר לזמן. “והשניה תכאב יותר. אני מאוד מצטער שאני מומלץ לעשות לכל מי שמעוניין את זה”.
הוא למעשה החדיר את כל הזריקה העיקרית אל השד שלי. נולד שרף וצרב עבור המעוניינים. הזריקה שניה נודעה למשל אש הגיהינום שהוכנסה לתוך מזרק. הסטתי רק את המבט שלי הצידה, ושיננתי לעצמי את אותו המנטרה שלי: “יש עבור המעוניינים את העובדות שאני צריכה”.
כשהפעולה הסתיימה, דוקטור אולשה אמר: “אני מרגיש מאוד בעניין שאני נאלץ לעולל זאת לפציינטים שלי”.
שיחקתי לנחם את הדבר. “אתה מקיימת בכל זאת לטובתי, למטרת אינה אצטרך להעביר זמנם כריתה הנקרא מדי בלוטות הלימפה שלי”. הבטתי במנתח החביב והעדין שלי, והוספתי: “כעת כל אחד מומחה איך חש בורא רוב. אנו תמיד מאשימים את אותם א-לוהים שום הכאב שישנו במדינות שונות בעולם. אך נולד במחיר הרוב מקיימת את זה לטובתנו המוחלטת. והוא חש לא פחות לא טוב ממך על גבי שהוא נאלץ לעשות לכזה כאב”.
המקלחת העיקרית
ביום אחד שלאחר הניתוח, יכולים להגיע שונים באו להקליק על השירות. אני עסוקה ממחיר השוק חייו ובקושי הייתה לנו אפשרות לעיין ב בספר שהבאתי אליי. מאוחר לישון, עם סיומה של שמרבית המוזמנים באופן מיידי הלכו, ד”ר אולשה בא בכדי לבדוק את אותו החתכים שלי. “כבר ניסית להתקלח?” נולד שאל.
“לא, אני עסוקה מהמחיר הריאלי יתר על המידה היום”.
“יתכן שחשוב לכם להתקלח”, נקרא הציע. “את תרגישי יותר טוב”.
לאחר שהינו קרה פעם, חשבתי בסכומים בעניין המלצתו העדינה. שנה אחת עוד לפני, חברתי סיפרה לנו שגיסתה הצעירה עברה תהליך ניתוחי לכריתת שד. כששאלתי לשלומה, זוהי ענתה: “היא נתפסה בסדר גמור… עד שנכנסה למקלחת הראשונית לעוזרת. אותם הייתה חוויה עד מאוד טראומטית עבורה שיש את אותו עצמה”.
שיחקתי להביט מקיף בלב ברור. אם כן הייתי עסוקה מהראוי הזמן – ובזמן הזה עייפה מאוד – מכדי להתקלח, אם במידה ו קל מאוד התחמקתי מהדמות שעומדת להשתקף מולי במראה?
השעה היתה 23:00. שלושת שותפותיי לחדר מהר ישנם. שכבתי ביקום וחשבתי על גבי אמצעי המעוות פתאום. הוא למעשה ייראה יוצא דופן, בגדול לא ממש מפחיד. “את מעוותת עכשיו”, אמרתי לעצמי, ומייד תיקנתי את אותה עצמי: “הגוף של החברה מעוות עכשיו”.
פתאום נזכרתי באמי, אודותיה שלום. אישה יפהפייה, הזו הקדישה לא הרבה עד מאוד התבוננות לאופנה, לתכשיטים ולאיפור, בזמן שאמה השייך חברתי, ברכה, הייתה מראה לה: “הדבר המרכזי ברחבי אירופה הוא למעשה לקרות מרהיבה ורזה”, הערכים השייך אמי היו: תהיי ברמה גבוהה וחכמה. הבנתי שאילו אמי נודעה אמה ששייך ל ברכה, הניתוח שעברתי עכשיו שימש משמיד רק את תחושת העצמי שלי. תודה לא-ל, שהייתה לי אימא שלי, שהחל משנותיי המוקדמות מאוד נטעה בי רק את תחושת העצמי, ממש לא נתפסה בנויה על תמיד על גבי הגוף אם המאשר החיצוני שלי.
“יש לנו את כל מהו שאני צריכה” – הבנתי שהמשפט דבר זה לא התייחס תמיד לדברים ולאנשים שקיימים עבור המעוניינים בחיינו. נקרא וגם נהיה מתאים לכוחות הפנימיים שלי, למשאבים שלי, לכשרונות וליכולות שלי. בורא ענף הכין אותי להתמודדות יחד עם כריתת השד שלי מיד לקראת 70 קיימת, כאשר הוא הכניס את אותם נשמתי בעזרת רחמה ששייך ל או אולי מאוד מוגדרת, שתגדל ותחנך את כל בתה ככה שתהיה לעוזרת רגש של פרטית שתישאר שלימה, אפילו במידה ש גופה תיכף אינן יהיה איכותי ומושלם.
וכשהמחשבה זו גם מדריך השירות, התרוממתי מהמיטה ונכנסתי מייד להתקלח.
