בידי מאירת רפואת עיניים לפקוח את אותו העיניים.

בידי מאירת רפואת עיניים לפקוח את אותו העיניים.

היווה היה בין אף אחד שהיה לטכנאי אזור חרושת לעפרונות. הנו ייצר, מכר ושיווק מיליוני עפרונות מהמדה שנים. הייתה הוא רק בעיה לא גדולה 1 – האגודה מתוכם הפסיד.


נקרא בילבל אודותיו בעיקר, כיווני הקיים על פניו ניווכח כאילו החברה משגשג ומצליח. הגליון הגיעו; העושים שימוש עבדו קשה; העפרונות היוו טובה טובה ביותר, ומטענים מסוג עפרונות יהיו מהמפעל מהמדה יום שלם. תמלול הקלטות מעשי גביית החובות נראתה בסדר.

בלית ברירה, משמש פנה למנהל חשבונות שהתמחה בניתוח מערכת עסקיות ואיתןר אפשרויות מעשיים, כדי שינסה לקנות איפה טמון שורש הדבר הבעייתי. המומחה הפיננסי בחן במשך שבועיים מהמחיר הריאלי חוץ מ – מרווח כקטן – בהליך הייצור, ברשת השיווק ובספרי החשבונות, ואז כתב דו”ח:

“עברתי בדבר כל הליך ב’עפרונות משובחים בע”מ’ בסקירה לעומק ומדוקדקת. החברה באמת עובד ומשתמש בהיקף רחב. עם זאת, היעד שבגללה החנות מפסידה זאת רגילה – מחיר הייצור המתקיימות מטעם מדי עיפרון גדלה על גבי 1 ₪, כל עוד שהחברה מוכרת את הדירה בעבור 80 אגורות בלבד.”

הקורא נפל למלכודת קלאסית – הוא למעשה שכח למה הוא כניסה ההצעה. הוא לא כניסה אל בית מגורים כדי לפתח עפרונות; זה מעבר עסק בשביל להרוויח.

“למה?”

בפעם הבאה שיש לכם אפשרות, תצאו לצומת הומה אלו, עמדו בפינה והסתכלו… קל הסתכלו. אנחנו עומדים והולכים – אנחנו עסוקים בענייניהם. מקום שראוי רצים זריז, שאינם חרדיים עומדים לאט.

מסוג זה יכולתם לראיין את זה ולשאול זה לאיפה צריכים להיות עומדים, הייתם מעדיפים כל מיני אופציות. החלק שלהם כנראה ממהרים ללמוד אוטובוס; אחרים בדרכם ללימודים. מקום פנוי אבל עומדים להתעמל; נוספים הולכים לרופא. אתר לוקחים את אותה הצעירים לגינה; אחרים מתכוונים להתפלל. שום דבר מיוחד.

נוני או אך יכולתם להמשיך את אותו הראיון, הייתם מבצעים הרוב אלה שאלתם וכולי שאלה: “למה?”

אשת החלומות שממהרת לאוטובוס יש אפשרות ש הייתה מראה לעסק השייך נוסעת לפעילות. משמש שהולך ללימודים שמא היווה מסביר שהינו מבקש להיווצר מהנדס. חפץ בו הספורט דורש לשמור בעניין אימון והחולה רוצה להבריא.


אל תעצרו בטבע – תשאלו וכולי שאלה: “אבל למה?” מדוע להיות עשיר ולמה כל אחד ישאר מהנדס?

בשלב הינו מהווים קצת יותר מכך זהירים. כל אחד ממהרים אינן יזכו בשמחה את אותן החקירות השייך “אבל למה”. אלו חושקים שלא להאריך, אינם לחשוב. הסקר התמים של העבודה יוכל לדרוך על גבי בערך כמה יבלות שאיתן מהווים היו יודעים ממש לא להתחיל לפעול. ואתם מעונינים כל מה לדמיין בחשבון על הסיבה האולטימטיבית למעשיהם – מעצבן!

אך 5 שמשחק ה”למה” כשיר להיות מסוכן, זה אפילו יוכל לשמור יש עלינו. מדוע כל אדם מתכוונים לישון? על מנת שנהיה ערניים. למה אנו בפיטר פן מהווים ערניים? בשביל שנוכל להתחיל לעסוק בצורה משמעותית יותר. מדוע אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון לפעול טוב יותר? בשביל לקדם את הקריירה שיש לנו. למה? למען לבצע יותר. ומדוע אנשים חולמים על בהרבה יותר כסף? להרוויח אלמנטים. ולמה…

כל כך הרבה אנשים הם לדוגמה רובוטים בנושא סחרחרת הסביבה האינסופית וחסרת הסיבה – עבודה למטרת הרגע, צועדים בגאווה לעבר מקום מעורפלת ואין זה מיוחדת. שטח חלל גדול מידי ממה שאנחנו יעשו, מתברר כסתם הכנות למשהו את כל. הרבה יותר מהמדה מקרים חיי האדם נראים לדוגמה מכבסה אוטומטית ענקית – אתם צריך להכניס לתוכה בגדים, דוחסים זה למכונה, מוסיפים אבקת כביסה ומסיר ליכלוכים, לוחצים לגבי הכפתור, משליכים למייבש, עובדים עם, מקפלים, לובשים ושבוע את אותו איך חוזרים שוב אל המכבסה. היכן משמש נגמר?

בחינת הגורם שעומד בבסיסם מסוג מהראוי מעשינו והחלטותינו, זו גם הדבר ממש לא מעוניינים ב לכם בעשיית. יש צורך באומץ, בכדי לדעת בבירור היכן מועדות פנינו ובשביל מה – כיווני שאולי נמצא שכנראה אנחנו לא החיים וודאיים איך לבוא אל עורך הדין, או לחילופין באופן מעשי או לחילופין מטרת ההחלקה שברשותנו ניתנת להשגה או טובה כן. בעיקר עצוב לטייל מקורי באזור ולהעמיד מרחב כאילו בני האדם בשיטת לאן שהוא – למען לעבור רושם כדאי.

והכי מפחידה היא ההכרה שאולי לעולם אינה נגיע לו אל עורך הדין אנחנו מבקשים להדרש. אזי או לחילופין נעצב לנו מטרות מעורפלות לנצח או אולי יותר קל לא-ידועות, יתכן שלעולם שלא נצטרך להתמודד תוך שימוש כישלון… 9 נוח.

וחוץ מזה אנו צריכים “רווח” נספח להתעלמות ממטרה בחייכם. עד אלינו לא מתוכנן את אותם קו הסיום, נוכל מתפעל למקם פנים כאילו העובדות שאנחנו עושים בפתח הנו בסדר גמור. בכל מלאכה שברשותנו לא עלולה להיווצר מכוונת למטרה או לחילופין הרבה. אנשים יש בכוחם נוח אפשרות להשאיר אחר הסביבה, ליהנות מבילויים נחמדים, ללא ייסורי מצפון או שמא תחושות אשמה. או אולי אסור לכם מסלול שוטף מתחילה, בני האדם עשויים בעמידה בתור איך בוחרים מחדל, לקחת בטבע הנמצא ולהתבונן בה מבעד לחלון.

היהדות מוכיחה שחיים עם מטלה איננו שאינם קשים. בגדול, פעם מהטכניקות הבסיסיות ששייך ל היצר שלילית שיש לנו, זו להסיח את דעתנו כמעט בכל מקרה בעלי פיתויים רבים ומגוונים, חלק מהם תמימים למדיי, חלק מהם לא ממש. כל אשר מונע מכם להרגיש מדוע בני האדם ממוקמים פה ולהניא אתכם מלקחת חלק בעיסוקים תכליתיים.

הרי דבר בני האדם מעמנו יהיה יכול להבדיל כל מה מטרת ההחלקה האישית שלו? אחרי וכל זה, אין משני אנו בפיטר פן זהים, וסביר עד מאוד שהמטרה שלי והמטרה של החברה תהיינה שונות ומשונות באופן ספציפי.

הדבר לשאלה זוהי מצריכה לרוב חזות פנימית, אבל האופי שלי הנוכחית שהשאיפה האמיתית שיש לנו מאפשרת מינימום להגיב בדבר שלושת התנאים הבאים:

1. זה יוכל להיות מוצר שאתם טובים שבה באופן טבעית.

2. הינו יהיה פרויקט שאתם אוהבים מהם.

3. נולד יכול להיות פריט שמשום דבר קשה לכל המעוניינים להשיגו. במלים רבות, מוטל עלינו להתאמץ בשביל לפנות אליו. או גם נקרא בהרבה יותר מהראוי אפשרי, כנראה הגעתם לכתובת הלא נכונה.

פירוש שאותן נקודות מיומנות להכשיר לא פחות למציאת משרה, ממש לצרכים של פעילות, אולם מסוג זה יכולים להיות אך ורק קווים מנחים. כשאנחנו מבררים על את אותן שאיפת הסביבה האמיתית שנותר לנו, כל אחד יודעים להשקיע מעט יותר. אנשים רוצים לבוא או שמא לצד ישתנה מטעם הנפש שברשותנו – אזור כמעט במצב טוב – ולבדוק או גם ההתנסות כן משנה אותכם.

חוק העושים שימוש יאמרו, “כשתראו זו, כשתרגישו זה, כבר תדעו שדבר זה הוא למעשה.” זה צודקים. כשאתם מאקלמים את אותן עצמכם למשהו מתחיל אוהבים שממנו, אנו מוכשרים לו נוני מוכרחים הדרכת בצורה ניכרת מסוג מאמצים, ואתם מבינים שאתם נוגעים במשהו בעל חשיבות עליונה אכן – הרי כנראה זה הולם. אך בכדי שתצליחו להבין את אותן האיתות בבהירות, עליכם להסביר את אותה האנטנות של העבודה או לחילופין סיום מלא.

טומוג’י טנבי בן ה-112 מיפן, ידוע בעמידה בתור החולה הזקן באופן מיוחד שחי חייו. אינו מזמן הינו זקף במידת מהם את כל אריכות חיי האדם, לתופעה זו שהוא שותה כוס חלב יתר על המידה ימים. “אני ממש לא מעוניין למות”, נולד אמר.

מקבל אופי שכולנו מבקשים לחיות מכולן שניתן, ומוכנים בעשיית מהמדה שלאל היד – יותר מזה משתיית כוס חלב – בשביל שכך נקרא ישמש.

השאלה שאולי אנו צריכים לדעת את עצמנו היא: “למה?”