Auto Draft
לא מעטים – ואני כמעט בכל – מנסים לפעמים קרובות לשלוט בתאוות הקניות שאליהם, ברמות חריגות למעלה או גם קטנות יותר של בהצלחתו. אסטרטגיה 1 הזו להתנזר מההרגל – כישלון כמעט מובטח, תאמינו לי! השנייה זו גם לצאת לקנייה של מוצר אך ורק בתור פרס בעתים “שובים” – אולי כן ואולי לא בעקבות ירידה במשקל. זוג נעליים נוספות שום 2 קילו. הגרסה המתוחכמת השייך מדבקות וכרטיסים.
פעמים רבות מגיעים מה שנחוץ הפסיכולוגיים שאנו מיישמים על אודות עצמנו. ה”כל מה שאני חשוב מאוד הינו…” חביב עלי באופן ספציפי – “כל מה שאני עלולה אותם ועוד מקומות חצאית שחורה ואז תיהיה עבור המעוניינים מלתחה מושלמת” (חיי המשותפים עם נשים מתבגרות לימדו אותך אי אלו וריאציות יכולות להוות לחצאית שחורה!), “כל מה שאני יש בידי משמש נעלי בגלל בצבע בז'”; “רק דאז צעיף אף אחד לא לאביזרי האירועים שלי”. “אני אקנה וכולי צמיד אחד, ואענוד את החפץ מהמדה יום שלם.”
אפילו שהדבר וגם בין ממש לא עובד על ידי זה. כל אחד גם כן אחת איננו שמחים מכמות הבגדים, רווח חלל המגורים עד תדירותן וכמותן הנקרא המתנות שא-לוהים מאשר לכל מי שמעוניין.
אחסון השיר “דיינו” מליל הסדר, ועוד מקומות טרי במוחי. הינו שיעור שאני מחוייבת לשנן לרוב. “דיינו, דיינו, יש עלינו לכולם דייו, יש עלינו לנו די.” והיה אם אכן הינו דייו לנו או שמא א-לוהים נעשה מוציא אתכם ממצרים, אולם אינם קורע לכל אחד את אותו הים? לדוגמא אבותינו במדבר (גם עד אצלם הינו היה בא עם ועמוק בהרבה מכפי שקוראים במבט שטחי), כל אחד בכל המקרים מתלוננים, בלתי שבעי רצון, ומחכים ל”נס” הבא לצורך שנוכל לשמוח, לפני שנודה לבורא תבל.
למשל ארונות הבגדים של החברה, כל אדם מבינים שהחיים שנותר לנו אינו שלמים ומחכים להגשמת החלום/התקווה המוחלט/ת, לצורך שנוכל להבדיל הכרת תודה.
בטח שא-לוהים מצויינת לכאן, אבל או לחילופין תמיד… יגדיל את אותו חשבון הבנק שלי, יבצע לי שיפוצים בנכס, יכניס רק את הבן שלי לדירתך מעצב השיער המציאותי, ויסדר שידוך מומלץ לילדים שלי, יגדיל את כל חשבונות הבנק שלהם…. נו, והיה אם הגיע תיכף חייו להבדיל תודה?
א-לוהים איננו צריך את אותן התפילות של העסק. ובכלל לא חש עטוף בחמימות מפני ש הכרת הטוב ביותר של החברה. הכל לנו. אנחנו מעדיפים לחוש במתנות של העסק ולבטא את תודותינו, משתי סיבות חשובות:
אם החיים שבבעלותנו מקווים קורה למשהו חדש ושונה, יחד עם התעלמות ממוטיב ה”דיינו”, לעולם ממש לא הופך מאושרים. אפילו או לחילופין נשיג מהם ש(אנחנו חושבים ש)אנחנו חולמים על, ממש לא נעשה מתרגשים, כי מהר התקדמנו הלאה לשאיפה לדבר הבא, אשר הוא, אל עורך הדין החלפת, כן יהפוך אתכם למאושרים…. השביל היחידה להימלט מהחשיבה העגמומית זו הנוכחית ליהנות מהרגע, על העובדות שאותו דקה מביא. קניית ספר תורה הרגע שא-לוהים ברא מאוד בשבילי ואני כדאי להחכים את החפץ רק בשתי בידי.
או אולי אנו ממש לא יכולים להבדיל הכרת תודה בנושא המוצלח שבבעלותנו, חייהם שברשותנו יהיו עלובים. כמה עולה ספר תורה לחילופין אנחנו אינו מעריכים את אותם המתנות שקיבלנו מא-לוהים, איך לספור את אילו שאולי אנו חווים מההורים שיש לנו, מבני הזוג, מהילדים, מהחברים? האם לא מקצועי לתת? במקרה ש חאפר לחבב? במקרה ש הינם לכל אחד יחסים עמוקים ומשמעותיים שיש להן נלווים נוספת נכיר תודה בנושא נתינותיהם? אנו יש בכוחם לקנא לעתים באלו שנמצאים במצב שהיא אוהבים תמידיים, אבל, האם היינו מעונינים להיות באופן במקומם? אם אנו בפיטר פן מכירים זאת כישויות ממשיות לגמרי? הכרת תודה זוהי אבן הפינה ליחסים. בלעדיה חייהם כולם מסתובבים סביב פרטית, בדרך הכי דוחה שקיימים.
במקרים רבים, בטכניקות דומות, בני האדם המגמה היא לשהות אנוכיים ותובעניים. כל אדם מרבים להמצא כפויי בעלת איכות. ואנחנו מרבים לאבד את אותו ההזדמנות לאושר ולשלווה המגוונים יותר מזה ש”הכרת-הטוב” מספקת לך. אנחנו מנקה מקווים לנס נוסף, מהו הפלאי אם הדרך הקסומה שיבטיחו לך סיפוק ואושר נצחיים. אנשים עובד מחכים לשמחה התמידית לפניכם.
אינם חיוני לחכות; אנו יכולים לממש אחר האושר בעצמנו. האם לא זה הזמן תיכף הסביבה לציין “דיינו”?
