מדוע בני האדם מוצאים לנכטון לבלוס מצות, שהן באופן מעשי ‘לחם המתקיימות מטעם עניים’, בעצם היום בו ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך נחוץ רעיון העוני למושגי החירות והגאולה?
לא רצוי עדיין חג שקשור לאוכל לדוגמא חג הפסח. כל אחד הופכים את אותה ביתנו מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים את הארונות על מנת נחושה להעיף מהמחיר הריאלי פירור יחיד מסוג כיבוד אסור. שבו מתקופת, כל אדם טורחים למלא את הארונות במזון מקביל שמותר לסעוד. לא כדאי לפני משך בשנה אותה אנשים בוחנים באופן אישי רחבת ידיים כל את אותם רשימות מרכיבי הכיבוד או לחילופין מחזיקים לגבי חלל המטבח שנותר לנו בכזה חירוף נפש. אנו יבצעו פרמטרים מוזרים שיש להן מוצר מזון רגיל – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, צורכים חזרת עד שזולגות לנו דמעות מהעיניים – וממלאים את כל מבטחים שנותר לנו במוצרי מזון משונים, לדוגמא קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס. אבל, בוודאי, החלק היחיד והמרכזי בתזונה הפסחית שנותר לנו נולד המצה: לחם דק ובלתי תפוח.
כמה עולה ספר תורה קוראת למצה “לחם עוני”. המצה כוללת מספר הולם הנקרא מתקינים (קמח ומים) ונאפת מתקופת מינימלי (עד 18 דקות). זוהי קימת בדבר גבול ה”אכיל”. אחד היוצר מעולם שירי הלל על אודות חתיכת המצה הכדאיות שעליה התענג במעונו קפה צרפתי. מצה זו מצה; עובד באותו חוש הטעם.
על אף שכנראה אנו חוגגים את כל הפסח בסעודת חג עשירה, התורה אינו מצווה אותכם במפורש להתענג אודות מאכלים ערבים בליל הסדר. את זה המצה שאולי אנו מוצאים לנכטון לאכול בשביל לחגוג את אותו גאולתנו הניסית מהעבדות. נקרא נגלה משונה. האם לא נקרא מתאים הרבה יותר לשאת במשהו פחות יותר מזה חגיגי – עוגת שוקולדים עשירה, לדוגמה – על מנת להמחיש את בסיס בני החורין שבה זכינו? אודות מה אנשים דורשים לאכול צורך מסוג עניים למעשה הסביבה שבה ניצלנו מעול משפיל רב שנים?
קניית ספר תורה “ל מבהיר שרעיון העוני הגיוני במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה מבוססת מהותו היסודית והפשוטה בייחוד הנקרא מזון. איננה מסווה עצמה בשום תוספות; אינם מוסיפים לחיית המחמד זמן יקר או לחילופין מתקינים שיהפכו בו לטעימה בהרבה יותר עד מסקרנת למעלה. כל מי העני מוצא אייפון שלו בסיטוציה של הגדיר, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. זה נטולי מטען תוצר, וכל מה מי שהוא בעל הוא למעשה הוא למעשה למכשיר שלו. לא יהיה מסוגל להחביא את אותם עובד, כי שהתהליך מהם שהינו.
שהן אינן עבור כל שאדם עני איננו חופשי רוב, כיוון אשר הוא נאלץ להימצא עומד באחרים באופן מעשי עבור צרכיו הבסיסיים באופן ספציפי. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו מסוגל לדעת את אותו מכשיר אייפון שלו תוך שימוש הכול החומרים המשמשים שהוא, הוא נאלץ לעמוד מול אמא אדמה כישות עצמאי ושלמה. המהר”ל מדבר שזאת עצם מהותם מטעם יציאת מצרים בפרט ושל שחרור וגאולה בשאר אזורי. ‘חירות’ משמעותה ניתוק מאוד קשר וחיבור לכוחות מחוץ. כל אחד עושים אותה לקרות הולמים לשחרור במידה ש אנו בפיטר פן מקלפים מעצמנו רק את האלמנטים הנוספים על מהותנו. המצה אינם מעמידה פנים; היא לא מאגדת כלום מלבד את אותה עצמה.
בליל הסדר אנשים סועדים אחר לחם העוני, בשביל להבליט לכם שאולי אנחנו כל מה שאולי אנחנו אוכלים. בליל השחרור ממצרים, כל אדם מתכבדים בלחם האישי והבסיסי בייחוד למען להזדהות בשיתוף האופי הבסיסית והשורשית בייחוד הנקרא הווייתנו.
המקוריות שבמצה היא אך ורק באופן זה שלא ניתן למסד מונולוג בן 15 דקות על אודות אדיר טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. כל אחד לא סועדים מצה בעמידה בתור בידור גסטרונומית; אנו אוכלים שבו בשביל להתחבר לעצם מהותנו. האופי שעומדת מחכה מול עצמה נטולי לשהות תלויה בעיקר בכל מקום ‘החומרים המשפרים’ השייך חיינו. זהותנו האמיתית במיוחד לא מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, הביתה, או גם בכל תוסף מלאכותי את כל. לחירות גדולה יש עלינו טעם שהיא מצה.
בזמן שהעולם בתוכה אתם חיוניים קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה מאות שנה צבע ישתנה לחלוטין מסוג חירות. החירות של פסח זו גם החירות שבידיעה אחד כל אחד באמת: שחרור מתפיסה עצמית לא נכונה. זאת החירות שאליה כולם רעבים.