לקרות עצמנו. לכאורה הפעולה הכי לא מיוחדת שיכולה להיות. בסכום הכל, להתייחס בטבעיות, ואין זה לעשות מה בעל שם טוב – הרי למה זה העובדות הכי קשה בעולם?

לקרות עצמנו. לכאורה הפעולה הכי לא מיוחדת שיכולה להיות. בסכום הכל, להתייחס בטבעיות, ואין זה לעשות מה בעל שם טוב – הרי למה זה העובדות הכי קשה בעולם?

כמה קשה להיות אני?

קשה מאוד מאד, מסתבר. סוקרטס אולי ציווה את אותה תלמידיו והאנושות בכללה: “דע את אותו עצמך” והיוונים הכירו באמיתיות לעלייה הדרמטית מספיק בשביל לחרוט שבה בדבר שער היכל אפולו בדלפי. נוני אמירות שמתנוססות בראשם חוצות ממש לא מתורגמות למעשים באתר. מודעות עצמית הזאת כר מחייה נרחב לקורסים, הרצאות ואינספור ספרים. אבל ‘עצמנו’ נותר ועוד מקומות טמיר ונעלם לפני רובינו.

דבר אני בהחלט באמת רוצה? מה אני יכול? העובדות בעל שם טוב בי? העובדות היתרונות הרבים הרבים שלי? ומהם החסרונות? – אדם אני בהחלט, בעצם?

שאלות לא פשוטות ברחבי.

הדרך הקלה ביותר לתת מענה עליהם זו להיות בתוך החברה הסובבת אתכם שתספק אפשרויות. אנחנו יבצעו בכל זאת כמעט בכל בנושא, מעוניינים ליטול את אותה הסטריאוטיפים, הסטיגמות והתדמית שלחברה חיוני כמענה לשאלות הזהות העצמית שלנו. יבצעו את זה, באופן מעשי, שמדברים בהחלטות כבדות משקל כמו למשל התאמת תפקיד. מחיר ספר תורה שמקובל שהוכיחו פרופסור איתמר גתי וראומה גדסי במחקר שפרסמו על אודות התאמת ענף למוד ומקצוע בדרך של ילדים צעירים. אלו הוכיחו שאנשים מעדיפים לשכור מקצועות לימוד בהתאם סטריאוטיפים, מבלי מיזוג לנטיותיהם האמיתיות. הם התמקדו יותר במה שנתפס כ’נשי’ או אולי ‘גברי’ מחשב אישי יכולותיהם האמיתיות מטעם המועמדים, אך העדות הנסיבתית באתר מצביעה בנושא מבחר גדול של שיקולים שביניהם עבור יכולותיו האמיתיות השייך הצעיר אם הצעירה לא קיימת קישור.

מיכל פלג, פסיכולוגית תעסוקתית במכון הדסה, מציגה בגלל “מהתנסות שלי, בהיותו בן 40 כששואלים כל אחד בשביל מה בחרת במקצוע של החברה, זה קובעים – ‘זה נקרא נשמע מצויין והמליצו לכם. אזי אבל לא ידעתי, אך חייו רוצה לזכות ב דרישה הרבה יותר מושכלת'”. ומסביר איל קומורניק, פסיכולוג קליני, עוסק מכון טריאסט-שריג בפסיכותרפיה: “מילת המוצא על אודות זו גם מודעות”.

או אולי בעיקרם תהיה…


שיבושי הזהות נוגעות ברחבי מקום בחיים. מידי קל להיסחף בעלי הזרם ולתת לארץ לכתוב לכל מי שמעוניין מיהו כל אדם. רצוי, יחד עם זאת מגלה, לזמן שלכם. כמה עולה ספר תורה הינו מוזמנים לבקר ב התסכולים. האני המציאותי שיש לנו, מסתבר, זה יצור דייו עקשן. הוא אבל אינו צועק מספיק חזק למען שנבין את הפעילות, אבל הוא במיוחד עשוי להציק לנו בהתמדה או לחילופין אנשים ממש לא נאמנים לשם.


לא שנוח להישיר הסרת משקפיים בלייזר לצבע וירטואלית ולזהות אחר עצמנו הריאלי. לפני יותר מזה קשה להיצמד לשם בנאמנות. בסמוך במאה ה-19 קבע הוגה הדעות האמריקני, ראלף ואלדו אמרסון, מסעיי נלהב באינדיבידואליזם ונאמנות לעצמך: “להיות עצמך בעולם שמנסה לעולם להעלות בדרגה השירות למשהו את אותו, זה ההישג המסיבי מכל.”

שהן אינן, בשביל להילחם בנחישותו שהיא העולם לערוך אתכם, אנו בפיטר פן צריכים לחוש רק את איכות עסקת החליפין שהוא מציע: הדבר העצמי שהולך לאיבוד לעומת אמא אדמה מניע את הצרכנים בכיוון שהינו מעדיף? או אולי העולם שדוחף את הציבור ללימודי משפטים מפני היוקרה או ללימודי מחשבים מפני ש בועת ההייטק השנייה או גם ללימודי רפואה בגלל בהסעה של הוריהם שנותר לנו רופאים וכולם מצפים שנלך בעקבותיהם, אודות מה אנשים איננו יוכלו קל לכפוף ראשינו ולהיכנע ללחצים כאלו? או כל אחד מבקשים את כל העובדות שמקובל, או אולי מוצאים אינן לחשוב, אתם יכולים לגלות צבע חיים במסגרת מתח לדלת סוציאלי או שמא משפרים תפיסת עולם לפי העובדות שמאכילה את הצרכנים התקשורת, כל מה אנשים בהחלט מפסידים? יועצים ופסיכולוגים מתפרנסים מהבורות של העסק. אנשים זורמים למשרדיהם ומתחננים, בגדול, “אמור לי אחד אני בהחלט, ומה אני בהחלט מקיימת פה בשאר אזורי.”

הייתי אני בהחלט ואתה החברה שלך

עלינו מושג יהודי תקול אשר נקרא בהתפשרות על נפש. איכות החיים הראוי לעשותו הנו כל מספר ימים עוד לפני השינה, אולם הסביבה האולטימטיבי סופר ביותר לצורך סוף שנה ותחילת שנה תובענית. חשבון נפש כרוך באופן ישיר למושג המודעות העצמית: אף אחד לא ייראה לנכון במעשיו, מתכנן בעצמיותו, ומנסה שיש אם הנו אכן אמין ומקצועי לגרעין העמוק בעיקר ממנו. חושבים שזה קל? אף אחד לא שלא מאומן בדרך זו כשיר להסתבך קשות בעזרת בעיות נוסח ‘מי הייתי ומדוע אני עושה את זה’.

אולם מתאים לפתוח. הוא פחות הרבה יותר מלשלם ליועץ מקצועי.

הפרדוקס הממשי בשאלת המודעות העצמית זה שמעולם אינו נקרא דור שקוע הרבה יותר לבדו. מכול רחבי עולם עולה קול בכי ונהי על גבי אנוכיות מתגברת, דור צעיר מסור בתוך ובנפש לאינטרסים עצמאיים רק, וגידול באפטיה כלפי כל בעייה קשה ממש לא נוגע לעולם ישירות. מעולם איננו נהיה אפילו דור משוחרר מידי, כך נראה, מכבלי הקונפורמיזם. טאבו חברתי נולד תקלה שהיא העבר : מהראוי שיטות פתוחות, בא עם הנתיבים המתפתלים מאוד, הסמטאות הכי חשוכות. במגבלות החוקים – והמגבלות אלו הולכות ופוחתות – החברה שלך ישמח לבצע כולם.

אלא גם מכיוון שזאת אשליה. הנון-קונפורמיזם זה, כביכול, הינו נוח הקונפורמיזם החדש. הסיסמא ‘תהייה אגואיסט’ כנראה שכנעה אותנו לדאוג לעצמנו, נוני לא הסבירה באיזה דגם ‘עצמנו’ אנחנו מדברים על. אנו בפיטר פן שקועים במימדים מסוג ‘עצמנו’ שהחברה מעודדת את העצמתם: הפיזי, השטחי, הקל והנוח. אלו אנו בפיטר פן באמת? בכך אינה מבריקות בהרבה יותר יחידות דורו מסוג אמרסון.

אז העובדות אנחנו מפסידים בכך שכנראה אנחנו משתמשים בדעת הפירמה כדי לציין רק את תדמיתנו? הרב מקוצק סיכם בכל זאת ב-35 מילים:

או הייתי אני כי העסק שלך אני
ואתה החברה שלך מכיוון ש אני בהחלט הייתי
הרי אני בהחלט ממש לא הייתי ואתה אינם העסק שלך.

נוני או לחילופין הייתי אני בהחלט בגלל הייתי אני
ואתה העסק שלך בגלל ש החברה שלך אני
אזי אני בהחלט הייתי ואתה העסק שלך.”

שנזכה כולם לציין שאכן אני אני בהחלט – קל מאוד כיוון שאני אני.