מתקופה זו אותה הייתי תינוקת בת חודשים ספורים בדיוק, התמודדתי יחד אתגרים שונים. עברתי לפרטים נוספים בילויים מוחיים (שבץ מוחי). הבידור השפיעו לגבי הצד הימני ששייך ל ברור.
נדבך ימין המתקיימות מטעם המוח בקיא ביכולת של החברה לקרות חזקים ומעורים בנעשה, ביכולת לדעת דברים שאולי אנו רואים, שומעים או נוגעים שבהם, ובמודעות לגוף שיש לנו. בידי חוק הפועלים, אספקט שמאל ששייך ל המוח ממוקצע ביכולת לדבר ולתרגל שפה.
במקרה שלי, עולם השעשעועים המוחיים הותירו השירות בשיתוף “המיפרזיס” שמאלי, במילים אחרות שרוב נדבך שמאל של חשוב נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני כמו כן חרשת יותר באוזני השמאלית. כעבור שני אטרקציות מוחיים, הרופאים אמרו להוריי שלעולם ממש לא צורך ללכת, לדבר או גם להמשיך בכיתה נורמטיבית. בשטח ולשמוע לקבלן, הוריי לקחו ההצעה לריפוי בענף הנדל”ן ולפיזיותרפיה, וחיכו באזור שטוף שמש בגלל ממש לא יכלו לקחת אחר הבכי שלי מהכאבים. אולם התחלתי להשתכלל וכעת יש צורך לנו כישורי מוטוריקה גסה באזור שמאל.
התחלתי לדבר בהיותו בן שנה במחירי ובני דודי מתבדחים שמאז אינם שתקתי. האף שאמור היה לקרות לכולם קושי בשפה, הייתי דו-לשונית. הייתי מתייחסת אנגלית וגם עברית שוטפת. צעדתי את אותן צעדיי במקום ראשון בהיותו בן 2 שנים וחצי ומגיל שלושה אני בהחלט הולכת בכוחות ביתית.
הייתי מאמינה באלוקים בגלל שזכיתי לקבל כעת דומות מברכותיו.
הוריי לא שיש מודעים ללקות השמיעה שלי אם שבבדיקת שמיעה שגרתית בטווח גיל 3 התגלה שאני חירשת במיוחד באוזן שמאל. הרופאים תדרשו זו שוב בגלל אינן נקרא לכם מרב עיכוב שפתי שנפוץ בדרך כלל ילדים קטנים הסובלים מחרשות, גם כן עד בכל זאת בצד מי בלבד. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת כל אחד מצוין ואני מאפשרת לנהוג באוטו בבטחה. באוירה גדולה ורועשת, אני בהחלט רצויה אחר התנוחה שלי למען שאוכל לקבל כל אחד בלעדי שהדבר יהיה וזאת. למדתי גם כן לקרוא שפתיים.
קודם שהתחלתי לנקות ביתי הספר, ידעתי לפנות ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי בת חמש, עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבחין אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את כל “חלף בעלי הרוח” וספרים חדשים שהיא סופרים כגון אגתה כריסטי וג’יין אוסטן, השייכים למדור בהסעה של הוריהם. לסיום כיתה ח’, נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים שימשו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י”ב ומעלה במקומות אחרים הנושאים חוץ מ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר לכולם שאוכל לקפוץ בעניין התיכון, אולם בענף יחד עם זאת בחרתי להדרש לכיתה ט’. אני משועממת ובאותו דבר עברתי לחינוך לבית. מעתה ואילך, הלכתי לקולג’, והשגתי ציונים אקדמאיים ושבחים מהמרצים בכל מקום שיש לו קשר לעבודתי.
יחד עם יתר על המידה האתגרים שעמדו בפניי לפי תחולת החיים של, היו עבור המעוניינים רגעי משבר בכל שיש לו קשר לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי בתוכה מתערער, הייתי מזכירה לעצמי את כל הניסים שחוויתי שלו בזהירות.
היכולת שלי לגשת, לדבר ולהבין אינן הניסים היחידים שחוויתי. בגיל ארבע, ישבתי בנושא ספה בצורת ר’ בדירתה ששייך ל סבתי בקומה השנייה ונשענתי על אודות החלון מאחוריה. אמי נתפסה בקצה אחר מסוג הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! אני בהחלט זוכרת שראיתי את הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.
אמי איכשהו הצליחה לזנק מצד האדם של הספה לצדה הבא ולתפוס ברגליי בשעה שראשי שימש מחוץ לחלון. זוהי הצליחה למשוך אותי פנימה והתקשרה לאמבולנס. או שמא היום הייתי זוכרת באיזה אופן שלפו החובשים פיסות , משערותיי, בעודם מרגיעים את אותו אמי שאין לי חתכים בראש או שמא בפנים.
כילדה, מקום פנוי מהילדים לעגו עבור המעוניינים בנושא היותי ישתנה. הם ככל הנראה צחקו לגבי סגנון ייחודי ההליכה שלי או לחילופין הקניטו את העסק מפני חוסר היכולת שלי להשתתף בשיעורי נופש תוסס. גם בבגרותי, היה עבורינו מעסיק שאמר לנו שאני גדלה באופן יוצא דופן. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לכם, “אריאל, את כל שלא תמצאי חיים באתר זה בהחלט או לחילופין במקומות אחרים נושא את אותם שאת מתעניינת אותה מכיוון ש רק את מתחלף ואנשים חפצים נורמליות”.
מה שלא יודע נולד שלהיות שונה הוא למעשה איננו מהו רע. לשנות פירושו שהיה עבור המעוניינים נופש נאה. עשיתי ברשתות דגשים שרופאים, המובילים של הרהוט בתחומם, אמרי שלעולם איננו אעשה. אבל אלוקים משמש זה שמנהל רק את העולם.
אני שונאת שאומרים עבורינו שאני נכה. הייתי ממש לא. יש עבורינו לרוב עשויות. אני מסוגלת לנגן בפסנתר ביד פעם אחת. יש צורך כל אחד אינה אמורים לנגן למעשה ב-2 ידיים. הרי הולם שאני שלא מסוגלת להשתתף בספורט תחרותי. אולם אני ממילא אינם אוהבת ספורט או פעילות אקטיבית, ככה שאין לכם אי נעימות בשיתוף הוא. אני יש אפשרות ש עומדת לאט יותר מכך מאחרים ואפילו גוררת הרבה פחות רגליים, אך האם זה נהיה אותי לחסרת יכולת? אינני חושבת באופן זה. אני בהחלט מאפשרת ללכת, לדבר, להמשיך באוניברסיטה, להצטיין בדירה המעצב, לנהוג ולעשות מרבית מהו שאנשים “נורמליים” יערכו.
האמון באלוקים אינם איך הקל בייחוד. אמנם יש צורך עבורינו אמונה נקבעת בקיומו, אך אני בהחלט ממש לא בוטחת אותה. עלינו ימים שאני מעוניין לצרוח, “איפה אתה? איך התוכנית שלנו בשבילי?” אמונה באלוקים פירושה ממש אמונה בקיומו, כי אם אמון בו: לדור בגלל מידע לזאת אשר הוא מקום שראוי אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה עבור המעוניינים נקרא לטובתי. הזמן תוך שימוש פרסומים אחד צריכים להיות מאבק, שום שחוויתי ניסים כה רבים במערכות.
אינני בענף שרציתי לשהות בשלב הינו בחיי. אני מאמינה שלאלוקים עליכם תוכנית בשבילי ושאגיע אליהם, אף או לחילופין ייקח לכולם יותר זמן מכפי שתכננתי. ספר תורה מחיר באלוקים העניקה לכם את אותן הביטחון להוציא לקולג’, להתגורר לבדם ולפרנס את כל ביתית, ולהתעלם כמעט מכל את זה חוזי שחורות שאמרו שלעולם לא אפשר לקבל רק את מטרותיי. אני מודה לאלוקים על גבי ככה שבירך אותך בכוח להתגבר על קשיים ומודה לקבלן בעניין חיי, יחד עם ממחיר השוק האתגרים שהינם.