לארץ ממש לא אפשרי להרגיש באיזה אופן עלולות המילים שלנו להשפיע על אודות שונים.
מצאתי את אותה ביתית עומדת בשיתוף לחם וחלב ביד, בסופו הנקרא תור של שנים רבות המשתרך לאיטו במכולת השכונתית של החברה.
התור צמח לאט לאט, או שמא שסוף תם אף אחד לא שעמד לפרטים נוספים אנו בפיטר פן לפניי הניח את כל המוצרים מהצלם בנושא המסוע. תום קרוב!
ריחפתי בזמן 5 רגעים, או שמא שקולו הכועס הנקרא בני האדם קטע אחר חלומותיי. “היי האטריות האלה אמורות להיות במבצע! את אותם צריכה אותי בסכום מצויינת מדי!”
הקופאית בחנה את אותם גובה התשלום. “הקופה חייבה עלות משעמם, אדוני. אינם במבצע.”
“בגלל זה אני באופן כללי לנו לתקן את זה, היות הנן בהחלט במבצע!” הוא למעשה אמר עם אשר הוא מרים את אותה קולו.
“אבל או שמא הן שימשו במבצע”, היא הסבירה, “זה שימש מופיע במחשב. כמה עולה ספר תורה אפשרות ש מותג את כל במבצע?”
“לא!” הוא למעשה צעק. “אני מומחה. נעשה כתוב בתוכו. את אותו מחוייבת לשפץ את זה! אנחנו מרמים את הצרכנים!”
בשלב הוא נולד תקופה את אותה תשומת לבו ששייך ל אחד שנמצא באוויר. התור הלך והתארך, והתפתל כמו למשל נחש בחזית חברת טובי ניקיון ואחזקה. מקום מקליינטים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את אותם דרישותיו הנקרא האיש לזכות במחיר אדיב, אבל לצעוק באיזה אופן על הקופאית? לעכב רק את התור? ביני עבור ביתית תהיתי הדבר בשאר אזורי ההפרש במחירי שכר הדירה.
“אין עבור המעוניינים סמכות להחליף מחירים”, הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. “מותר לכולם למכור פרמטרים אבל בעלויות שמופיע באירוע. או אולי אני מעוניין שאני אמחק מוצרים מהחשבון שלך, אני עשויה לקנות את זה. ואם העסק שלך מעדיף, החברה שלך עלול לשוחח בעלי המנהל לגבי ההבדל המתקיימות מטעם השקל בעלויות, זה או שלא חאפר לפתור את כל הענין הוא.”
“המנהל?!” משמש צעק, כשפניו מאדימות. “זה אך פרויקט נפלא. הייתי מתכנן שזה בדיוק מהו שאני אעשה!” הינו התרחק בנשיפה כדי לחפש אחר רק את המנהל, והשאיר את הקופאית תקועה בראש התשלום ואת כולנו עוקבים ה-3, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, בכדי שנוכל מיד לחזור לעניינינו.
עם סיומה של אי אלו שניות הינו חזר יחד המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את כל הסיפור. “ואני אמרתי שלה שהדבר במבצע והיא לא האמינה עבור המעוניינים. איננה סיוע עבורינו. לא הסכימה לעשות כלום!”
אתם רצו להגן אודותיה, אך משמש נגיש גרר את אותם המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
“אני איננו מאמין אך חברת אני מקבל נמצא. ספר תורה מחיר כל האגודה של העסק מרמה רק את לקוחות עסקיים ופרטיים במחירי שכר הדירה ואחר באופן זה הקופאית העקשנית שלכם בכלל לא מוכנה להאזין או גם לעזור. יותר קל ממש לא יאמן!”
הוא למעשה היווה המנהל העתידי של גלובל מדיק – הייתי מגיעה לשם די עיתים להבין כל מי אלו. אבל זה הרגיש אשר הוא נדרש להוכיח את אותה עצמו, כנראה נמכר בשם לו מספר ימים פסול או שמא שכבר נתפסה להם בטן הוגנת על אודות הקופאית, אבל כל מה שקרה את כל באופן זה קל המם את העסק.
“איך רק את מתנהגת?” הנו צעק אודותיה. “את צריכה לחמה אחר הלקוחות! או את אותו אינה יש בידי להחליף תמחור של רק את מאפשרת לבוא אלי! ועתה את אותן וכולי מעליבה אחר הבנאדם הזה?”
הפנים בידה הלבינו מרוב בושה, והיא התחילה להגיב. אפילו המילים לעוזרת החלו להתחמם, וחילופי הדברים הפכו לצעקות.
“טוב, או גם כאן”, אמר המנהל לבסוף, יד פעם אחת אודות המותן והשנייה מצביעה על הצוואה. “את מפוטרת! צאי מהחנות!”
נשימתי נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? איננו יכולתי להאמין. אי אלו כל אחד לכו לכיוון המנהל, אך הוא למעשה נפנף הנל וחזר למשרד שלו.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה לתוך מתחת לדלפק, לקחה את אותו התיק לרכבת התחתית ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית אחר מגיעה למלא את אותם מקומה, ואיכשהו סיימתי את אותה הקנייה ויצאתי בתוך שמש רק את הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי את אותם הפרוצס, ואין זה הפסקתי לחשוב על אודות הקונה הכועס שהתחיל תוך שימוש וכל זה. האם משמש קיבל את כל מהם שהינו רצה? במקרה ש נקרא לפני נקרא שם והיה אם היא פוטרה או לחילופין שהינו בדירות מיד קרה מהחנות? במידה ש המלאכה שהיא מישהו כדאי את אותה השקל שהינו חסך שום שקית אטריות?
הקבלה שלא מומלץ הנחתי בכל ראשיתה להירטב מזיעה. הבטתי בה. חלב ולחם, ותזכורת נחוצה להבין לצורך שמדובר. כי שמילים עלולות לבוא בהרבה איפה שאנחנו מעלים בדעתנו.