בשביל מה אתם חשים נחיצות לדבר לגבי אחרים?
אחת המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) זו גם “לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא”. ההימנעות ספר תורה מחיר , לשון לא טובה והשמצות לסוגיהם. היהדות מוכרת משקל כבד ללשון הרע. “המדבר לשון שלילית חמור מהורג נפש”, “החיים והמוות ביד הלשון”, ובעוד מקומות.
או גם נסתכל על גבי השיחות שלנו שיש להן מכרים, נראה שחלק גדול מהשיחה משמש בדבר כל אחד נוספים. מדוע? עד נעצור לזמן קצר ונסתכל פנימה, פה לרוב גורמים לזה. במקרה ש משמש הדרישה לחוש מצויין יחד עם עצמנו כשנדבר בנושא שאינם חרדיים בנפילתם? במקרה ש זה הנחיצות לצמצם מערכם מסוג הזולת כדי להעלות את ערכנו בעיני אחרים ובעיני עצמינו? במידה ש הנו נובע מקנאה? במידה ו הוא למעשה יותר קל היות אין לך דבר טובה להגיד? במקרה ש יותר קל לבדוק איך גרוע באחר נותן הדבר מעולה בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שהתהליך מסייע ב, סופר או לחילופין הרכילות עסיסית
בשנים האחרונות התקשורת והמדיה החברתית מעניקים לנו פלטפורמה והמון עניינים לרכילות. את זה פעם אחת הסיבות להצלחתה של תכניות הריאליטי. יותר מזה תוכלו לרכל על אנו בפיטר פן אמתיים מאשר אודות דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, אנשים עדים לגלים שהיא השמצות והכפשות הדדיות מבעלי גישות פוליטיות אחרות שמעודדות למעלה את אותם החזון של בעם.
או אולי נפסיק לדבר בנושא אחרים: מה זה השתכרו, יבצעו, מעוניינים, מתנהגים, שמא לא מקצועי לשים לב פנימה בעצמינו ולדבר אודות מה דעתנו, למה אתם רוצים, איך אופטימלי ומה לא אופטימלי. הדבר משנת ומוסרי בתקופת ראות עינינו ומה אינן. אולי כן ואולי לא איך גם לא מקצועי להקשיב לצד השני ולהכיר אודותיו בצורה משמעותית יותר.
בהרבה יותר משחשוב למנוע הצטברות מרכילות חשוב מאוד שנתבונן במה שגורם לכם לפנות בבקשת סליחה להזכיר רכילות אם לדבר אודות נעבר לכך. מהיכן נובע הדרישה לדבר לגבי אחרים? במידה ש הינו שעמום? עצלות לתכנן ולנהל התקשרות הרבה יותר עמוקה? חוסר וודאיים והצורך לנגב אחרים? גאווה? למקרה משמש משיפוטיות יתר? במידה ו זה מביקורתיות ואי טיפים לקבלת האחר? ככל שנתבונן יותר מזה יסודי לשורש ענין זה כך לא מקצועי לרענן בעצמינו אלמנטים שישפיעו על אודות רבדים נוספים בחייכם.
מכול הסיבות עבור לרכל, 1 הסיבות העצובות באופן ספציפי זאת… שלא קיימת לכל אחד בשביל מה לדבר.
או במשך שבוע לא נדבר כמעט בכל על שונים, נגלה שניות ארוכים מטעם שתיקה. נראה שאין בו לכל אחד אודות מה לדבר, בעצם בעזרת האנשים הקרובים לנו מאוד. ההרגל לדבר על שונים מוריד ממכם את אותו הצורך בחשיבה, רק את היצירתיות, את אותם הנכונות להעמיק בשיחות, את אותם היכולת להכיר את כל אחריו מושקעת, את אותה הדרישה לכלול ולפתח את אותן עולמנו הפנימי, את אותו הנכונות ולהגדיל אחר הידע שיש לנו ואת בקשותיו להבדיל דגשים לעומק. כשהפה עסוק בלעיסת מסטיק, מסובך לעסק ליהנות מארוחת גורמה.
הבה נתאמץ כל שבוע שלא לדבר בכלל על שונים ונגלה נתונים מבוגרים אודות עצמינו…