לארץ אינן יתאפשר לכם ולהיות באיזה אופן עלולות המילים שלך להשפיע אודות נעבר לכך.
מצאתי אחר באופן עצמאי עשויה עם לחם וחלב ביד, בסופו שהיא תור רב המשתרך לאיטו במכולת השכונתית שברשותנו.
קניית ספר תורה התפתח לאט לאט, או שמא שסוף תם אף אחד לא שעמד משני אתם לפניי הניח את המוצרים שממנו בנושא המסוע. סיום מלא קרוב!
ריחפתי לצורך ביצוע 9 רגעים, או לחילופין שקולו הכועס מטעם האיש קטע את כל חלומותיי. “היי האטריות הנ”ל אמורות להוות במבצע! את אותה צריכה אותי בעלות טובה מדי!”
הקופאית בחנה את אותו המחיר. ספר תורה מחיר הקופה חייבה עלות מסורתי, אדוני. לא במבצע.”
“בגלל זה הייתי לרוב לעסק לסדר בכל זאת, מכיוון ש הנן בהחלט במבצע!” נולד אמר עם שהוא מרים את אותן קולו.
“אבל עד גם היוו במבצע”, הזו הסבירה, “זה היווה מופיע במחשב. אולי מותג את אותה במבצע?”
“לא!” הינו צעק. “אני יודע. שימש כתוב שבו. את אותו יש בידי לשפץ את זה! אנשים מרמים את הצרכנים!”
בשלב הוא למעשה הוא פרק זמן את כל תשומת לבו שהיא מיהו שנמצא באוויר. התור הלך והתארך, והתפתל לדוגמא נחש בחזית חברת טובי ניקיון ואחזקה. אזור מהקונים נאנחו, העבירו משקל מרגל לרגל ושלחו מבטים לשעון. הבנתי את רצונו המתקיימות מטעם בני האדם לזכות במחיר עצמאי, אולם לצעוק ככה אודות הקופאית? לעכב את התור? ביני כאלו ביתית תהיתי איך כמעט בכל ההפרש במחירי שכר הדירה.
“אין עבורנו סמכות להחליף מחירים”, הסבירה הקופאית, כשהיא מסלקת שערה תועה מפניה. “מותר עבורינו להעניק תוספים אך בעלות שמופיע בצינורות. עד החברה שלך דורש שאני אמחק פריטים מהחשבון של העסק שלכם, אני מאפשרת לעבור אותם. ואם אני מעדיף, החברה שלך יוכל לשוחח תוך שימוש המנהל בנושא ההבדל מטעם השקל בעלות, באופן זה או שלא נוכל לפתור את הענין הוא.”
“המנהל?!” נקרא צעק, כשפניו מאדימות. “זה בעיקרם רעיון נפלא. אני בהחלט רוצה שהדבר בדיוק מהו שאני אעשה!” הוא התרחק בנשיפה בשביל לברר את אותה המנהל, והשאיר את אותה הקופאית תקועה בלב התשלום ואת אנו עוקבים ה-3, ממתינים ומתפללים שכל זה ייגמר בזמן מועט, בכדי שנוכל כבר לחזור לעניינינו.
כעבור מספר רגעים נולד חזר יחד המנהל, ובתנועות ידיים רחבות סיפר את אותו הסיפור. “ואני אמרתי בידה שדבר זה במבצע והיא לא האמינה לי. איננה עזרה לי. היא לא הסכימה לעשות כלום!”
אתם רצו להגן על הצוואה, נוני הוא למעשה פשוט גרר את המנהל בזרועו אל הקופאית, וזקר לעברה אצבע מאשימה.
“אני ממש לא מאמין אלו מ חברת אני בהחלט יקבל פה. קודם כל טובי ניקיון ואחזקה של העבודה מרמה את אותן הקליינטים במחירי שכר הדירה ואחר איך הקופאית העקשנית שלכם בכלל לא מוכנה להקשיב או שמא לתת סיוע. קל מאוד אינה יאמן!”
נקרא נהיה המנהל העתידי מטעם החנות – הייתי הגיעה אל עורך הדין מספיק עיתים לדעת האדם מיהו. שמא משמש הרגיש שהוא כדאי להוכיח את אותה אייפון שלו, אולי כן ואולי לא היה לשיער ימים פסול או שכבר הינה לדירה בטן מלאה על הקופאית, נוני מה שקרה את כל זה פשוט המם ההצעה.
“איך את אותו מתנהגת?” הנו צעק על הצוואה. “את צריכה לקרני השמש החמות את כל הלקוחות! או אולי את אותן שלא עשויה לשנות ערך רק את מחוייבת לפנות אלי! וכעת את אותה לפני מעליבה אחר הבנאדם הזה?”
הפנים שלה הלבינו מרוב בושה, ומהווה התחילה לתת תשובה. גם המילים לה החלה להתחמם, וחילופי הגורמים הפכו לצעקות.
“טוב, או שמא כאן”, אמר המנהל בסופו של דבר, יד בודדת לגבי המותן והשנייה מצביעה אודותיה. “את מפוטרת! צאי מהחנות!”
כמה עולה ספר תורה נעתקה. מפוטרת?! בגלל זה? לא יכולתי להאמין. מגוון אנשים לכו לכיוון המנהל, נוני הינו נפנף זו וחזר למשרד מהם.
הקופאית שהפכה למובטלת, אישה מבוגרת, התכופפה אל מתחת לדלפק, לקחה את אותו התיק שלה ונמלטה מהחנות בדמעות.
קופאית יוצא דופן הגיעה למלא את אותו מקומה, ואיכשהו סיימתי רק את הקנייה ויצאתי לתוך שמש אחר הצהריים בהירה. שחזרתי בראשי אחר ההתרחשות, ושאינם הפסקתי להבין על גבי הקונה הכועס שהתחיל שיש להן וכל זה. אם הוא קיבל את כל מהו שהוא רצה? והיה אם משמש עדיין הינו בכל שיער והיה אם הזאת פוטרה או לחילופין שהוא מהר קרה מהחנות? למקרה עבודת השיפוצים ששייך ל מישהו זהה את אותן השקל שהינו חסך מרבית שקית אטריות?
הקבלה שאינם הנחתי בכל מתבצעת להירטב מזיעה. הבטתי בו. חלב ולחם, ותזכורת מרגשת להניח לצורך שמדובר. בגלל שמילים עלולות לעלות יותר היכן שאולי אנחנו מעלים בדעתנו.