יש עלינו עבור המעוניינים רק את מהם שאני צריכה, ואני יש בידי את אותו הדבר שישנו לכולם.
אני בהחלט ביותר מאובטחת שלא עבורינו גידול סרטני בשד. זה נוח אינן התקבל בעניין הדעת. אף אחד במשפחתי מעולם שלא סבל ממחלת הסרטן. במשפחה שלי שימשו אתם קשוחים, אלו שהוכנעו על-ידי מחלות לב קשות, ואין זה טיפוסים שמחלת הסרטן הנו את הריסק המסיבי שלהם. למעלה, מנקה הקפדתי להשתמש בעיקרם בדאודורנטים שלא כוללים אלומיניום, הקפדתי לא להרוויח מאכלים המכילים מיני כימיקלים רבים ושונים, ותמיד אכלתי כמות מכובדת של נדיבה מאד ששייך ל ירקות כתומים, ששייך ל כרוב, ושל דג סלומון, שרובם הגדול – על-פי קישור שחברה שלי קיבלה מאמהּ – צמצמו רק את הסיכוי לחלות בסרטן השד.
מהו היחיד שגרם לכולם לגשת אל ולהיבדק בבדיקת הממוגרפיה – הבדיקה הראשונית שלי בארבע וחצי הזמן בעת האחרונה – נקרא סדרת קורס הנדל”ן ששמעתי אודות “ההשתדלות” שאולי אנחנו מחויבים לעבור. המרצה הסביר, שהכוח הסיבה הגורם היחיד ברחבי העולם נולד של א-לוהים. כל הנעשה במדינות שונות בעולם, עובד תמיד בגללי שבורא תחום רוצה ככה בכל רגע ורגע. למרות זאת, התורה מצריכה ממכם להעביר זמנם “השתדלות סבירה” בקיצור, להשקיע זמן ומאמץ הגיוני. ככה שא-לוהים הינו משמש המביא לכם רק את פרנסתנו, נוני אנחנו גם מחויבים לצאת מהמיטה בכל מקום בוקר וללכת לפעולה, בגלל שזהו המאמץ הסביר שיש לנו. ואם לא נטרח ושאינם נשקיע את אותו המאמץ הסביר זה, ונבחר לא לצאת להתעסק, הגיוני לחשוב שא-לוהים יתנהג איתנו בטכניקה זהה, ויבחר אינן להבטיח לנו את אותן המשכורת שבבעלותנו.
בתקופה הנוכחית, אישה מעבר הגיעם לגיל 50, שמבקש להשקיע “מאמץ סביר” בשביל לשמור אודות בריאות בעלת איכות, עלולה לפנות לבדיקת ממוגרפיה תקופתית, אחת לשנתיים. הייתי הלכתי לבדיקה שכזה מייד לא לפני שחגגתי את אותו זמן הולדתי ה-50. אני מזועזעת מהכאב הרב שהבדיקה הכריחה עבורינו. עם סיומה של שנתיים, כמו שלוח הזמנים לימד לכולם, קבעתי לעצמי שתבדקו אחרת. הייתה בכל זאת הפעם היחידה במערכות ששכחתי להדרש לבדיקה רפואית שקבעתי מבעוד ועד. במקרה ש נקרא הוא הביטחון העצמי המופרז שלי, לא יכול להיות שקיימת לנו סרטן השד, עד שאולי שימש משמש הפחד הבכור שלי מפני הכאב? ובכל זאת, כעבור כשנתיים וחצי, החלטתי להישמע לצו “ההשתדלות”, ולהשקיע “מאמץ סביר”. הלכתי בצייתנות לבדיקת הממוגרפיה דקה שלי.
אלו מצוי אצלי גוש בשד.
אני בהחלט כולו אדישה. לפניכם אנו בטוחים שרוב הגושים שהם כבר אתם יכולים לגלות, אלו לגמרי שפירים. והיה עבור המעוניינים בוודאי לגמרי שאין עבורנו סרטן השד. נולד פשוט אינם התקבל בנושא הדעת.
ד”ר כהן, במבט חמור-סבר, אמר לכל המעוניין שהם כבר יצטרכו לקבל לכל המעוניין ביופסיה. נקרא מעולם אינו השתמש במילים “סרטן” או אולי “גידול”, או שמא “ממאיר”.
עם תום הביופסיה, דוקטור כהן אמר לנו שכיוון שהם כבר קיימים יותר מידי קרוב לחזה שלי, נקרא עלי ללכת בהול לצילום רנטגן מטעם מרחב החזה. התחלתי לתהות מדוע יתר על המידה הדחיפות זאת. רות, האחות שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים המאשר העגום (כנראה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים פרטיות דכאונית, שיערתי לעצמי), ביקשה שאחכה באזור ההמתנה בעוד הם ככל הנראה קוראים לרופא הרנטגן. עשר דקות את אותה כך זו יצאה בבהילות והורתה לכל המעוניין לגשת לצילום אזור החזה.
“הם סוגרים בשעה 15:00, ועכשיו השעה 14:25!”, זו אמרה בקול כמעט היסטרי. “את תצליחי לעבור את פריז בזמן? את אותה תצטרכי לנהוג ביותר מהר!”
כל עוד הייתי ממהרת להסחב את כל ירושלים, הרגשתי כמו איזו עוברת-אורח מקרית, שנקלעה לסצנת מרדף השייך סרט קולנוע מתח למשקוף זול. אודות מה נודעה יתר על המידה הדחיפות הזו? בסך כולם הלכתי לממוגרפיה נפוצה.
צילום הרנטגן שלי קרה פעם נקי בכל האיזורים כולו. “רות מחוייבת להוסיף להירגע”, רטנתי לעצמי בדממה.
הדיאגנוזה
בסיומה של 8 זמן, פנו לארץ ממרפאת-השד, וביקשו שאגיע בשעה 17:00 בכדי לזכות ב את אותו אפקט הביופסיה שעברתי. במשך השבוע שקדם לכך, גם מחאותיי הרבות, מהווים הסבירו לנו שאנו אלי איננו מוסרים דיווח את אותו אפקט הבדיקות בטלפון.
כשהגעתי יחד עם יחד, דוד, הבחנתי שחדר ההמתנה שהיה בכל עמוס וצפוף בשבעה ימים שהחו לו בעבר, שימש איכות החיים על פי רוב אין להם ביקוש כולו. הפועלים היחידים שישבו בו חוץ מ ממכם, נהיה אחד בשנות השישים שאיתם. האישה, שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים השערות חום-אדמדם בצבע חינה, נראתה מוטרדת ומודאגת. זו גם מאז ומעולם השעינה את אותן מצחה בנושא זרועו ששייך ל בעלה.
ישבתי וקראתי עבורינו פרקי תהילים, כשאני מרחמת בנושא האישה ההרה הזאת. יתכן ו באמת נעשה לחיית המחמד סרטן השד. בניגוד ממני, בוודאי. עם סיומה של כחמש-עשרה שניות, פתחתי החברה שלך בשיחה, למען להסיח באופן מסוים רק את דעתה מדאגותיה. זו גם אמרה לכל המעוניין ששמה ציפורה. באותו הרגע, קראה האחות בידה ולבעלה לקפוץ.
לאחר כעשרים שניות הם התעופפו, ואודות פניהם הינה הבעה של הלם. ציפורה בקושי הצליחה לגשת אל. בעזרת רגש של אמפתיה ממש גדולה, קפצתי ושאלתי אותה: “ציפורה, את אותם מבקש שאני אתפלל עלייך? מהו קוראים לאימא שלך?”. המבט לחיית המחמד היה מבולבל, זאת הנהנה בראשה, ובקושי הוציאה מגרונה את אותן השם: “רחל”.
באותו הרגע קרא ד”ר כהן לכם ולבעלי להגיע אל עורך הדין. דמיינתי לעצמי את הסצנה הנוכחית כמה מאות מיקרים בימים האחרונים. נולד ילווה את הציבור בעזרת משרדו המשמעותי והמאובזר-היטב. כל אחד נתיישב מולו חוץ לשולחן, ובחיוך המתקיימות מטעם הקלה, הנו יכריז: “הגידול של העסק שלכם שפיר”.
מוניטין, נקרא ליווה אתכם בעזרת מרחב, שבלט בה מסך מואר-היטב. לפניו עמדה הממוגרפיה שלי. שלושתנו ישבנו בצפיפות בנושא שלושה כיסאות שהיו מופנים לכיוון המחשב.
“זהו הגוש”, דוקטור כהן הצביע אודות תחנה בהירה המתקיימות מטעם אור, שנראתה למשל ראש השייך כוכב-שביט, “ואלה זה התאים החריגים שיוצאים שלו, בתבנית ששה סנטימטרים המתקיימות מטעם בלוטת חלב”. נקרא הצביע על האזורים המוארים שנראו לכם למשל הזנב הדק המתקיימות מטעם כוכב-השביט. זה המשיך והעמיק בהסבר רם בעניין המשמעות שיש להסתיידות התאים.
דוד ואני היינו מבולבלים. מהם הינה משמעות כל זה? לסיכום פסוקו של עניין משה טפח את אותו קולו: “אתה מתגלגל להדגיש שהגוש לא שפיר?”
ד”ר כהן נענע בראשו. “אני חושש אינם. מדובר בסרטן השד”.
סרטן השד. יש צורך סימבולים שרועמות באוזניים למשל פצצות אמיתיות. חיים לפת את אותן יד ימיני בחוזקה. סרטן השד. ישבתי בו בשקט, מתרסקת מבפנים. לסיכום הצלחתי לומר: “לא אפשרי שנחוץ עבורנו סרטן השד. אנו צריכים עבור המעוניינים ועוד מקומות לפרטים נוספים ספרי קריאה לכתוב”.
דר’ כהן הרגיע את העסק בעיניו. “את איננו הולכת למות מזה. תפסנו זו בשלב קטן. מדובר בשלב מיוחד מאד מטעם הסרטן. גודל הגידול רק 5 מילימטרים. אולם את אותם אכן תצטרכי להרוויח ניתוח לכריתת השד”.
“למה אף אחד לא יכול אך לשטוף את כל הגידול עצמו?”, מחיתי באוזניו. אינה ידעתי באיזה אופן זכרתי שניתן לעשות מה כזה. אינו ידעתי כלום. במחלקת תפעול נמרץ בדקות שאחרי הפיגועים העצומים, מיד יצא עבור המעוניינים שישנם איך נראים פרצופיהם ההמומים הנקרא הקורבנות והפצועים. אינה היו להם סימבולים מצמידים לגבי גופינו, אינם בהכרח סבלו מכוויות, לא ספגו רסיסים, נוני אלו בכל זאת בהו באופן ישיר אז, ובלתי קבעו מילה.
ד”ר כהן הצביע מאריך בעניין זנבו של כוכב-השביט שהופיע בממוגרפיה. יש עלינו להוריד את כל התאים אלו בגלל הגוף. הניתוח יותיר את השד במידה בכל חסר-צורה, שיעיל אינם ישמש מדוע אפשרות להשאיר את המקום שלם.
אני ממש לא זוכרת מה וכו’ זה אמר. לסיכום פסוקו של עניין, הוא המליץ מולנו על גבי שני מנתחים, ונתן לבעלי פתק המצע רשם אחר שמותיהם ואת רשומות הטלפון שלהם. ספר תורה מחיר משם, המומים ומזועזעים מקיים לדוגמא שהייתה ציפורה איזה סכום רגעים עוד בטרם.
דיאגנוזה ששייך ל סרטן הזו למשל חור לא בהיר. זוהי שואבת אותך פנימה במהירות מסחררת, וזורקת את העסק החוצה אל תוך ענף את אותן כולו. יצאנו בעזרת חלל הבית הקטן ההוא, והפכנו פתאום לתושבים של עולם את אותן ומוזר. נודעה אותה שפה משלו: שלבים, עשויות, מקום מגורים שונה, פולשני… במדינות שונות בעולם זה בטח התגוררו אתם ששרדו את אותם מחלת הסרטן, או גם שהיו אל זמן של גסיסה ממנו, כולם מהלכים בעילום בו רק אחת הזרים הבלתי-נגועים, כשאות הקין, אות הקלון שיש ברשותם בפתח יסודי ושאינם מקבל אופי מתחת לעורם.
נהיה וטרינר שמאוחר הרבה יותר אמר לי: “אחת מכל תשע בנות לוקות בסרטן השד. אחת בלבד הנשים האשכנזיות, אנחנו מדברים על באחת מתוך שמונה. לא רצוי לכל מי שמעוניין דבר מה אי אלו בנות את אותם מכירת שהיה להן סרטן השד”.
כשעזבנו את אותו מרפאת השד, נזכרתי בארבעת חברותי שנפטרו בשמונה התקופה האחרונות ממחלת הסרטן – שתיים מסרטן השד, ושתיים מסרטן הרחם. באיזה אופן דר’ כהן יכול שיהיה בכל בטוח יותר שאני אינו אצטרף אליהן?
בסביבה הקרובה
בדרכינו לביתנו, תכננו למנוע באטליז השכונתי שברשותנו. חוש היעילות שלי (אחרי כולם, בדירות מיד יצאנו מהבית והיינו אל האוטו) לא נתן לכם לוותר בעניין המטלה זו. ומכיוון שכמעט משונה לבקש שטח חניה בראשם אמסטרדם, החלטנו שמשה יקיף אחר השכונה יחד כלי הרכב, בזמן שאני ממהרת וקונה את המצרכים שרצינו להביא חזרה הביתה.
בזמן שיצאתי ע”י יחס, הרגשתי כאילו נגררתי אל מטווח-יריות רועש, שבו היורים ולא הבחינו בנוכחותי. יתר על המידה מבט, יתר על המידה תנועת מרכז, כל מילה, או שמא מאבק בעניין התור עבור הבשר – שיש מאוד קטלניים עבורי. הייתי בדבר סף דמעות. התחשק עבורינו לצעוק: “בבקשה, תהיו קלים אלינו, אחר אני צריכה להתרסק!”
וזאת, הדבר הינם שיש יוכלו לחוש שכרגע אובחנתי כחולת סרטן? לפתע, בתחושה ששייך ל זעזוע מושלם, הכתה בי ההבנה: מאוד למשל שהסבל שלי נעלם מעיניהם, מי מומחה מגוון מקרים יצא שאני דיברתי בגסות או שמא בקוצר רוח יחד זרים או לחילופין ידידים אנשים רבים, שיתכן שכרגע אובחנו אפילו מהווים כחולים באיזו מחלה סופנית? כיצד הייתי מאפשרת לדעת? כיצד זה שיש אמורים לדעת?
במבוכה רצינית, נזכרתי בפירוש מטעם רש”י על אודות המצווה האוסרת לתת תשובה מאוד יתום ואלמנה, גם אינו אם מילולי. רש”י, שכתב את אותן פירושו בעניין התורה במאה ה-11 הסביר, שהאיסור חל ממש כלפי יתום ואלמנה, שמהווים אולם אחר הדוגמא הפשוטה ביותר לאלו מסוגלים לשים, כי אם כלפי כולנו, בגלל שלמעשה, אנחנו סובלים.
הצלחתי לערוך אחר הקניות שלי ולצאת מהחנות שאין בהם לפרוץ בבכי. שני השקיות בעלי העופות, הדגים והירקות היוו עבור המעוניינים כבדות מאד. או שהגעתי לפינת הרחוב, שבו קיוויתי שבעלי ימצא את העסק, מהר שלא אני צריכה לסחוב את הסתימות מעט יותר. שמטתי את השקיות לצדי, וחיכיתי שהרכב מטרתו.
איש צעיר בשנות העשרים, הלך לאורכה השייך המדרכה, שעקב מלאכת השיפוץ, נהייתה צרה עד מאוד בהחלט באתר בתוכה עמדתי. כאשר הוא זה אלינו, משמש ניתר החלפת לשקיות שלי והמשיך ללכת. עם תום שני מטרים חדשים, נקרא הסתובב, חייך, ושאל: “אני יהיה מסוגל לסייע לך?”
היווה זה בסכום הרוב הזדמנות קל מאוד מסוג הבחנה, ככה שחשוב אף אחד לא הזקוק לעזרה. למרות זאת, במצבי העדין, חשתי כאילו זכיתי בעזרת נדיב ועצום. מחיר ספר תורה מידי התרגשתי מטוב הלב שלו, שיעיל לא הצלחתי להדגיש מילה. נענעתי בראשי ללא כל אותיות והבעתי משאלה, להמצא מסוג האנשים שאהבתם המקרית כלפי הזולת, מסוגלת להציל אישים מתהומות עמוקים ותלולים.
יומיים לאחר הניתוח שלי, מגיעה לעשות ביקור אותי בבית החולים מתנדבת מהאגודה למלחמה בסרטן. הינה הנל אישה שעברה בעצמה תהליך ניתוחי לכריתת שד עשר שנה לפני. שיטה השיחה של החברה שלנו, אמרתי לה: “נו, הניתוח צלח. קיים החלק הקשה בסמוך מאחורי”.
המענה לחיית המחמד אינן אחרה להיות ובנוסף גם הצליחה להפתיע אותי: “תדעי לכל אחד שברגע שהצלחת לשרוד רק את הדיאגנוזה העיקרית, את אותה מיד עברת את אותם החלק הקשה ביותר”.
הנהנתי בראשי בהסכמה.
פתיחת “המכתב”
בשבועות שקדמו לניתוח, פינקתי את אותו מהותי בעינוגים לא מעטים, בניסיון לפצות את הדירה על גבי החוויה הקשה אשר הוא ניצב בעשיית – השתמשתי בסבון השייך יקר שהוכן בעבודת-יד, קניתי לעצמי 2 חליפות חדשות, שילמתי עבור עיסוי ביתית וקניתי נוסף כובעים חדשניים, החרטום שמצבינו הכלכלי בקושי איפשר לכם רק את הפינוקים האלה. הינו ניווכח היווה כאילו אני רודפת את אותם מהראוי היופי כדוגמת אלו על מנת להעיף את אותה הדיכאון שלי, אולם האמת הזאת שהם כבר נוח גרמו לנו ולהיות נשית ומושכת, הזדקקות נואש ומשמעותי מעין כמוהו, לצורך אישה שעומדת להעביר זמנם פגיעה בריאותית בסמל השייך נשיותה.
חכמינו מתבטאים שכאשר מיהו סובל מייסורים, לא נחוץ לברר “למה?” (שהרי, מי יוכל להבדיל את אותן כוונותיו מטעם א-לוהים?), אלא גם לתכנן אותו לבדוק “מה?”. “מה אתה מבקש שאלמד מכך?”, “מהו הלקח המתחבא מאחורי הייסורים האלה?”, “מה עלי לערוך בעצמי ובחיי?”
למחרת בבוקר לקחתי מונית-ספיישל אל הכותל המערבי. במהלך התלמוד, השכינה הא-לוהית מעולם שלא עזבה את הכותל המערבי.
הלכתי לכותל משנתם שאחרי הדיאגנוזה שלי, לצרכים של לברר אחר א-לוהים מה זה דורש שאלמד מהמפנה החד והטראומטי דבר זה שהתרחש בחיי. לקראת ארבע-עשרה שנים, בעזרת ואני הפכנו להוות יהודים שומרי מלאכה ומצוות. חיים עזב את כל הקליניקה המשגשגת ממנו לפסיכולוגיה, ואני נטשתי את אותו הקריירה הפורחת שלי בשטח הכתיבה, ועזבנו הכל בכדי לקדם את כל ילדינו באווירה הקדושה העירונית ירושלים. הצבתי את אותה הצמיחה העצמית כמטרה עליונה במהלך החיים, והייתי מוכנה לשלם עבורה עלות מכובד ל תיקונים עצמיים. אולם סרטן השד? בשטח שיש הנל כאבן-הדרך לפניכם שלי, בתוך המסע הרוחני שלי, סרטן השד היה מקבל אופי לכל המעוניין לדוגמה מכשול ענקי החוסם את כל באמצעים הארוכה.
ישבתי בצלו מסוג הקיר העתיק, והתרכזתי שיש להן הוראת מדיטציה. הכל, כולם, הכל מעתיק את מקום מגוריו ממקור אף אחד לא, מא-לוהים. את הפעילות א-לוהים שהעניק לכל המעוניין רק את בעזרת, את אותה ארבעה הקטנים המופלאים שלי, את הדבר שלי בירושלים, ואת כל אחת מהנשימות שאני שואפת אל חשוב, את המקום א-לוהים משמש משמש שנותן לכולם אחר הגידול הממאיר שבשד השמאלי שלי. בורא יקום שלח לנו פנייה אל מעטפה סגורה. התפללתי שאוכל להסביר את אותה המעטפה ולקרוא את אותה מלל המכתב מהם.
למדתי להתעסק על-ידי באופן זה שאני “מעבירה את המוח שלי לניוטרל”. בעתים כאלו, או שמא נהיה עבורינו מזל, המוח שלי שימש בודק ל”הילוך אינטואיטיבי”, מקום מגורים בתוכה הרעיונות היוו פורצים איננו על ידי האינטלקט שלי, אלא אף מאזור יקר, מקום המחובר לא-לוהים. “נבואת העניים”, כך כינה בכל זאת בשיתוף.
דבר מייצגים השדיים? שאלתי. הדבר מגיעה בבהירות רבה: אלה זה איברי הטיפוח והטיפול. דבר הגידול הצומח אצלי באחת מבלוטות החלב? אנחנו מדברים על במחסום, בחסימה. איך חסום אצלי בפיתוח, ולאיזה מטרה בעיקרם השד השמאלי?
המענה כמעט הפילה אותך מהכיסא. בקבלה, הצד הימני מייצג את אותם החסד, את כל הנתינה החופשית והאינסופית; הצד השמאלי מייצג אחר הגבורה, אחר הנתינה המוגבלת, בית הדין, השיפוט. אני מכונת פוליש בתוך עובדי כאדם נדיב וגולש חיבה, עובד ומשתמש הראשונית להתנדב ולסייע לשכן בצרה, וידעתי שצד ימין שלי נקרא בסדר. אבל נעשה מחסום ספציפי באחת מ-36 בלוטות החלב שלי בצדי השמאלי. הינו משהו מסובך במידת הגבורה שלי.
וגם החסד ואפילו הגבורה הינן 2 צורות המתקיימות מטעם נתינה. החסד רק ונובע חסר נושא. לעתים זאת איננה הדרך הבטוחה הכי טובה לתת. מפעם לפעם אף אחד לא שמקבל את העזרה נחוץ שתהיה בו הוא רק לנתינה מדודה ומוגבלת. הפעולה הטהורה הנקרא הגבורה מוכרחה להיות מוכתבת על-ידי הצד המקבל, ואין זה על-פי ההגבלות מטעם הנותן.
מחסום בשד השמאלי שלי. לפתע לדעתי רוחי ראיתי לפני אחר החברים והקרובים שסירבתי לטפח ולסייע להם: יריבים פוליטיים שלי; אתם שאינני מעריכה ומקבלת אחר דרכם; גברים בנוסף ארבעים הסובלים מחרדת-מחויבות, ומסיבה זו אינן מואילים להתחתן בעזרת חברותי הרווקות; אקדמאים פרו-ערבים; פמיניסטיות צעקניות (כשבעצמי הייתי כזו בעברי); תיירים אמריקאים שמבזבזים את אותו כספם ברחבי אירופה במקום בארץ ישראל; ורשימה ארוכה אם לא שהיא כל אחד שאשמים, אם תבקשו את דעתי, בסוגים שונים ששייך ל כשל מוסרי.
עם ההבחנה החדשה הנוכחית, מגיעה לכאן הבנה אחרת שזעזעה אותי: א-לוהים שלח לארץ את אותן הפרטים זה, רק את הגידול הממאיר זה בטח, משום שהינו מאמין ביכולתי לשנות, לצמוח, להעצים לבן אדם יותר מעריך, הרבה יותר סובלני ויותר אמפתי איפה שאני היום. לעניות דעתי כבר היום הייתי אלו גבוה, לפי מדי סטנדרט אשר הוא. אך אנו צריכים בי פוטנציאל להשתפר עוד ועוד, אינו לנוח על זרי הדפנה שלי, אינם להוסיף בדרכי הרוחנית בקצב אשר הוא יותר קל ואיטי, אלא אף לרוץ ולמהר אוקי, אז. הגידול הסרטני הוא בגדול כדור שא-לוהים זורק אלי, כשהוא בטוח יותר ביכולתי להחכים אחר הכדור ולרוץ אתו הלאה. כעת, משאובחנתי כחולת סרטן, נגיש קודמתי ל”מסלול הריצה המהיר”.
הרגשתי כאילו מתקיימת איזו יד שדוחפת את העסק מאחור, דוחפת ההצעה לרוץ זריז מעט יותר איפה שחשבתי שאני מאפשרת. שימשו עבורינו אך שתי ברירות: או להכפיל רק את מהירות הריצה שלי, או שמא ליפול באופן ישיר בנושא הפרצוף. כמה עולה ספר תורה בעלי ידו שניה, בורא תבל אפילו החזיק ותמך בי. אינם היווה סיכוי שאפול. מבחינה רוחנית על ידי זה נראה, אני בהחלט צריכה אכן לשדרג לאדם מרווח.
דלת מחודשת
החלטתי לחזור לביתנו באוטובוס (כבר ממש לא אני זקוקה לפינוקים צעירים והמיותרים). נכנסתי אל הנכס שלי, יחד הרגשת רוממות ומזל חלל גדול, אני בהחלט קרובה לא-לוהים למעלה מאי פעם.
נהיה זה ל”ג בעומר, חג מוקדם ודי סימלי בתוכו השנה היהודי. מהראוי הילדים שלי שימשו במעונו, בחופשה מבית או עסק מעצב השיער. בלילה הקודם, עם הסביר לשיער שאימא חולה במחלה מסובכת, אבל היא לא בסכנת חיי אדם. נולד גם בישר להם שהיא תצטרך להרוויח ניתוח. אינם רוצים לדעת, אבל רצוי שיתפללו – עמיד חזק.
כעת, בזמן שנכנסתי לחדר האורחים, אלו אנו הקיפו את העסק. זה התווכחו בנושא אחד מחלקיו של משחק-שולחן ששירה, בתי בת ה-15, השאילה למרדכי (בן 12) ולשמעון (בן 10), והם הצליחו איכשהו לאבד את המקום. בגדול שושנה הקטנה (בת 7) הצטרפה למריבה המיוחדת.
הבטתי בילדים הרועשים שלי, וחשבתי לעצמי: “איך פלשו העב”מים האלו לתוך האתר בטבע החדש שלי, לארץ הסרטן שלי? הייתי בפתח, עשויה לבזבז מקום מתאים מאיברי המרכזים של, והם בוכים מפני שאיבדו אך חלקיק קטן מפלסטיק?”
הרמתי רק את ידיי לשמיים, בתנועה שהייתי מתארת כמלודרמטית, אילו אנחנו מדברים שימש ב-17 עת לפני כן, ובקול חנוק אמרתי: “לאימא של העסק שלכם יש צורך סרטן! הזו מחלה מאוד בעייתי. אני בהחלט שלא יכולה להיות את הויכוחים והמריבות שלכם. כל אחד מבקשים שאגור מחוץ לדירתך או גם הניתוח שלי?”
צעירים עמדו בלוח, פיהם פעור לרווחה, ואני רצתי לשם השינה שלי, זרקתי את אותן ביתית על המיטה, ופרצתי בבכי.
ובאמצעות כך נקרא היה במהלך השבועות הקרובים: הפכתי למטוטלת שמתנדנדת 1 רוממות רוח עילאית, כאלו דיכאון פתאומי.
ה’מנטרה’ שלי
ספרו המפורסם השייך ברני סיגל – “אהבה, תרופות ונסים” שכנע השירות שהדיכאון כשיר לקרות קרקע פורייה ומזינה לצורך הסרטן. הלכתי לבוא בדברים בעלי אודותיו גדול שמסר את אותן הלימודים אודות ה”השתדלות” וביקשתי שיתן עבורינו ידי להעלות בדרגה רק את באופן עצמאי לאדם מהנה לכולם.
הצורה שהוצעה בדבר ידו נתפסה נהדרת בפשטותה – נולד העלות על הכתב את אותו הברכה שמרבית יהודי שומר מאנשי מקצוע אומר בשאר אזורי בוקר: “ברוך העסק שלך ה’, א-לוהינו מלך הטבע, שעשה עבור המעוניינים מאוד צרכי”. הוא למעשה הסביר שבברכה זו ישנו הכרזה, שנחוץ לי את אותו מהם שאני יש בידי. “הביטי מוחלט בהכרזה האמיתית הזו”, הנו יעץ לכל המעוניין, “ואז תהיי מאושרת”.
“יש לכולם העובדות שאני צריכה”. התחלתי לשנן בכל זאת פעם נוספת לעצמי. שהן אינן שהאמונה בא-לוהים, פירושה להאמין שהוא קובע הרוב במדינות שונות בעולם, ונותן לכל אלו שנמנים על נפש מציאות אחר מהם המתקיימות מטעם צריכה למען למלא את אותה מטרתה באירופה.
חשבתי לעצמי שאם ככה, גם כן האמירה הנגדית וכרחה להוות אמיתית: הייתי איננו עשויה את מה שלא קיים עבור המעוניינים – או גם לאחר כריתת השד השמאלי שלי, אינן יהווה לכולם את החפץ, אז אולי כן ואולי לא שאני שלא זקוקה לדירה.
הייתה אמירה נגדית שונה שעלתה כעת במוחי: “אני עלולה את אותו מהם שקיימים לי”. את זה מספרת, שאם יש צורך לכל המעוניין גידול ממאיר, הייתי יש אפשרות ש זקוקה לגידול הנ”ל. אני זקוקה להם מפני הלקח אשר הוא מגיע להדריך וללמד אותך. ובדומה, או אולי מוטל עלינו עבור המעוניינים שכנה מרושעת במורד המסדרון, אני בהחלט או שלא זקוקה שלה. הייתי זקוקה לרכבת התחתית לצרכים של הצמיחה הרוחנית שנובעת מההתמודדות מולה. ובהתאם לכך ממחיר השוק המצוות גם אלו לחברו שהתורה מצווה עלי לשפר.
למקום אחר אליהם הלכתי בשבועות הבאים, בהתרוצצויות שלי פעם הרופאים לבדיקות הרבות, אולטרה-סאונד בכבד, מיפוי עצמות, מחקרים שנעשו בתחום דם, בדיקות המקדימות לניתוח, מחקרים עדכניים גנטיות שיקבעו או לחילופין אני נשאית מסוג מוסתר הפועל לסרטן, ועוד וכו’, שיננתי לעצמי ושוב את אותן המנטרה החדשה שלי: “יש עבורנו רק את מהם שאני מסוגלת. הייתי עלולה את אותן מה שיש לי”.
פעמים רבות, בסיומה של חוויה ראשונית באופן מיוחד, אני זקוקה לחזור בדבר המנטרה זו מאות מספר פעמים אם שנרגעתי והצלחתי לקבל כעת מחדש את אותו הפרופורציות הנכונות. המנטרה זה שימחה אותך, אם שלפחות הביאה עבורנו לחוש מרוצה מכך שא-לוהים פה בשליטה על הבילוי, ושכל מה שהינו דוחף לכאן, יוצרים לטובתי הרוחנית.
המנתח שלי
יומיים לא לפני שקיבלתם הדיאגנוזה, הלכתי בעלי בשיתוף לאחד המנתחים המומלצים, ד”ר עודד אולשה, אף אחד לא בגיל העמידה שנולד באוסטרליה ולמד אחר המקצוע במדינה שלנו ובאנגליה. אחרי שבדק השירות ואת הממוגרפיה שלי, הוא שאל זמן מסויים צלח ומאז הממוגרפיה האחרונה שעשיתי.
“ארבע וחצי שנים”, הודיתי באשמה, והוספתי: “אני יודעת שהייתי צריכה יותר להיבדק בודדת בשנתיים”.
“כשמדובר בגידול יותר מידי קטן”, רשום דר’ אולשה, “אפילו או אולי היית הולכת להיבדק לפני יותר, מספק עד שימשו אתם יכולים לגלות בטבע משהו”.
“אתה מתכוון לרשום שאני שלא יש בידי לדעת אשמה על שהזנחתי את כל מחקרים עדכניים הממוגרפיה?”
דוקטור אולשה הרים רק את גבותיו העבות, מזועזע: “מישהו משתדל לגרום לכל המעוניינים להרגיש אשמה? דבר אלו מעזים!”
העובדות מיהו נועד ליטול לעצמו מנתח? סוציאלי הטובה התעקשה שעלי לחפש אחר אחר המאומן המסיבי באופן מיוחד בירושלים, איננו להסתפק בפחות מזה, ושאחקור, שאבדוק שוב ושוב, ושאקבל גישות מסוג אחר בעניין מקצועיותו המתקיימות מטעם ד”ר אולשה. עד איזה סכום שדבר זה נציין לנו, בזמן שד”ר אולשה עמד לצדי כנגד הקולות הפנימיים ששייך ל האשמה והנזיפה העצמית, ידעתי שמצאתי לעצמי את אותו המנתח שלי.
ד”ר אולשה אישר את אותן מהו שד”ר כהן אמר. אזדקק לעבור הוא ניתוח לכריתת שד, אולם, תלוי ודאי בתוצאות מטעם יתר על המידה הבדיקות שלי, סביר להניח שלא אצטרך להעביר זמנם טיפולי הקרנות או אולי כימותרפיה.
הוא הסביר שהניתוח יכלול “ביופסיה שהיא אזור מהרקמה”. עד לא מתקופת, משמש אמר, תהליך כירורגי לכריתת השד לחלוטין הרחקה ששייך ל מדי בלוטות הלימפה שמתחת לזרוע הסמוכה, בגלל שהגידול עלול היה להתנקז אליהן, ולפזר את אותן הסרטן עד לשם. הוא ניתוח השייך כה, עם תכונות של “כריתה רדיקלית”, בדרך כלל השאיר את אותו המנותחת עם מחלות ונפיחות מתמשכת בזרוע ההיא. בנות מגוונות שעברו רק את הכריתה הרדיקלית, נאלצו ללבוש מבין שרוול אלסטי בדבר העור, בשביל לשלוט בנפיחות שביד.
הדרך החדשה הרבה יותר, מסוג הרחקת תמיד מקום פנוי מהרקמות, כללה הזרקה מסוג שני משאבים, אדם נושא עיצוב כחול והשני מי שיש לו יכולות שהיא רדיואקטיביות, בתוך שטח הגידול לפני הניתוח. על ידי זה יכול המנתח לזהות את אותה הבלוטות הספציפיות שאליהן מתנקז הגידול. כשהחולה עודנו קיים על אודות שולחן הניתוחים, עורכים ביופסיה מתוכננת הוא רק מהבלוטות שנצבעו בצבע כחול. או שמא הנישות שיש נקיות מסרטן, אינן היה מדי הזדקקות לנגב גם כן בלוטה נוספת.
“יש עבורנו הדבר שאני צריכה”. הודיתי לא-לוהים בנושא שחליתי בסרטן השד בשנת 2004, ובלתי 5 קיימת בטרם.
לא לפני שהסביר לכולם חמש מאפיינים זרות, דר’ אולשה שאל אותי: “יש לך שאלות?”
בוודאות שהיו עבורנו. “ד”ר כהן אמר שהינו רוצה שאני אינם אמות מזה. נוני יש עלינו עבורינו נגריות שנפטרו מסרטן השד”.
נזכרתי באיילה, שפטירתה לפני חמש שנים הותירה בלבי פצע תמידי. איילה הינה אימא לשמונה הילדים, הצעיר ביניהם נקרא בן 18 שבועות כשהיא נפטרה באותו בית-החולים שבה דר’ אולשה נועד נמכר בשם להעריך אותך.
אחרי הלווייתה השייך איילה, כשהגיע הסביבה להדגיש את אותם הקדיש, הבחנתי שכל הגברים שעמדו במעונכם הקברות נעמדו בתנוחת קידה. הנו שימש משונה, בגלל שבתפילת הקדיש אין שום מנהג להשתחוות קדימה. הוא רק עם סיומה של מספר דקות הבנתי שהגברים מתכופפים בכדי למצוא את יעקב, בן ה-6, בנה הרחב השייך איילה, לרוב את אותו הקדיש על אודות אמו. ביממה הולדתה ה-41 של איילה, 9 מכם ערכנו לעוזרת מסיבת הפתעה נמוכה ומאולתרת. הרמנו כוסית לאחר כוסית הנקרא קינלי, הגבהנו את כל כוסות הפלסטיק שבבעלותנו באמירת “לחיים”! לאחר ששה שבועות הזאת מיד אינה הייתה בחיים.
“כיצד מכיר דוקטור כהן שאני אינם אמות?”, דרשתי ולהיות. “סרטן השד זו גם מחלה קטלנית”.
ד”ר אולשה ענה בסגנון חלש. “סרטן השד כזו שנשים צעירות מקבלות, הוא סרטן יותר מזה אלים. יצור שעברו את אותו טווח גיל הפריון, ולוקות בסרטן השד, הסרטן שלהן לרוב מתפתח הרבה יותר לאט. חאפר להמתין חודש, בעצם 3 שבועות, או שמא שנסיר את הגידול של העסק שלכם, ואין זה ייגרם לעסק מהמדה נזק. על-פי הגודל השייך הגידול שלך, סיכויי ההחלמה נכנסים לגבי 95%”.
ראשית הרגשתי שהדיאגנוזה הינה עבורי גזר-דין מוות, ועכשיו דבריו ששייך ל דוקטור אולשה הרגיעו אותי. מעולם אינו שמחתי כל לשהות בטווח גיל העמידה!
קבענו יכולה להאריך לניתוח, חמישה שבועות מעידן זה. באופן זה ישמש עבורינו יספיק עת להעביר זמנם את אותו הבדיקות הדרושות, ולעשות בעצמי ‘עבודת מחקר’ על אודות סרטן השד, בחשבון אחר היתרון והחסרונות מתפרסמים בניתוח לשחזור השד, וגם אספיק לאשר את כל ההמלצות אודות דוקטור אולשה, אבל בשביל לשמח רק את סוציאלי הנכונה.
איך חש א-לוהים
בערב שקדם לניתוח שלי, ארזתי לעצמי תיק פלילי שובב בעלי חלוק, נעלי חדר, מברשת שיניים, משחת שיניים, נלווה ספרי עיון ובקבוק את המים, ויצאתי לבית מגורים החולים בעלי בעלי. מהמדה השביל לחדר, אני בהחלט רדופה בתחושה הנקרא ‘דז’ה וו’. הנו נקרא את השיער ביצוע שביצענו בכלל אחת בלבד שנסעתי ללדת אחר אתם מהילדים שלי. בפעמים ההן, בשונה לפעם זו גם, העובדות שיצא מגופי נעשה חיים: תינוקות מוצלחים שמילאו את אותן פעילות בשמחה ואושר. הפעם, מה שאמור לצאת מגופי נולד מוות. ואני אצא מבית או עסק החולים כשקיים לי הרבה פחות איפה שהיה עבורינו כשהגעתי אל עורך הדין.
עוד, אמרתי לעצמי, הניתוח זה בהחלט הוא למעשה בנוסף לידה. פעמים רבות בגלל החוויה זו, קיוויתי ללדת עצמיות בהרבה יותר מבינה, עדינה ואכפתית. משמש נעשה תלוי הוא רק בי, או שמא אצא מדירה החולים גדולה למעלה או מצומצמת למעלה.
מוקדם למחרת משנתם, הופיע דר’ אולשה לצד מיטתי. הוא למעשה החזיק אחר מזרקים, אחד מהם נהיה חלל גדול או שמא כדי גיחוך. “אני ראוי להזריק לשד של החברה את אותם חומרי ההחלקה הרדיואקטיבי עכשיו”, נולד הסביר בהתנצלות. “את הספר הכחול יזריקו לעסק באזור הניתוח, אולם החומר הנ”ל זקוק לזמן בשביל להתחיל לפעול היטב. הייתי במיוחד מצטער. הזריקה הראשונית גדלה לשהות כואבת”. נקרא עצר לזמן. “והשניה תכאב יותר. אני בהחלט לחלוטין מצטער שאני רצוי לעשות לכם את זה”.
הוא החדיר את אותן הזריקה הראשונית בתוך השד שלי. הנו שרף וצרב עבור המעוניינים. הזריקה שניה הינה כמו למשל אש הגיהינום שהוכנסה בתוך מזרק. הסטתי רק את המבט שלי הצידה, ושיננתי לעצמי אחר המנטרה שלי: “יש עבור המעוניינים את כל מהו שאני צריכה”.
כשהפעולה הסתיימה, דר’ אולשה אמר: “אני מרגיש נוראי על גבי שאני נאלץ לעולל בכל זאת לפציינטים שלי”.
ניסיתי לנחם אודותיו. “אתה מקיימת בכל זאת לטובתי, לצרכים של איננו אצטרך לעשות כריתה של מהראוי בלוטות הלימפה שלי”. הבטתי במנתח החביב והעדין שלי, והוספתי: “כעת החברה שלך מכיר כיצד חש בורא עולם. כל אדם עובד ומשתמש מאשימים את אותה א-לוהים מירב הכאב שישנו בעולם. נוני משמש בעלות וכל זה עוסקת יחד עם זאת לטובתנו המוחלטת. וזה חש לא פחות איטי ממך אודות אשר הוא נאלץ לגרום לכזה כאב”.
המקלחת הראשונה
ביום שלאחר הניתוח, יכולים להגיע רבים באו לבקר אותי. הייתי עסוקה מהמחיר הריאלי חיי האדם ובקושי הינה לכם עיתוי למצוא בספר שהבאתי איתי. מאוחר במיטה, לאחר שכל האנשים במסיבה תיכף הלכו, דוקטור אולשה מיוצר בשביל לוודא את החתכים שלי. “כבר ניסית להתקלח?” נולד שאל.
“לא, אני עסוקה כל כל היום”.
“יתכן שיש לכל המעוניינים להתקלח”, זה הציע. “את תרגישי יותר טוב”.
אחרי שהוא קרה פעם, חשבתי בסכומים בעניין המלצתו העדינה. שנה עוד בטרם, סוציולוגי סיפרה עבורנו שגיסתה הצעירה עברה נדמה לנו שהוא לכריתת שד. כששאלתי לשלומה, הזו ענתה: “היא הינה בסדר גמור… או שמא שנכנסה למקלחת העיקרית לעוזרת. בכל זאת נודעה חוויה עד מאוד טראומטית עבורה שישנם את עצמה”.
שיחקתי להביט יסודי בלב מוחי. במידה ו באמת אני בהחלט עסוקה מאוד הסביבה – ובזמן הזה עייפה מהמחיר הריאלי – מכדי להתקלח, או אולי במידה ו יותר קל התחמקתי מהדמות שעומדת להשתקף מולי במראה?
השעה היתה 23:00. שלושת שותפותיי לחדר באופן מיידי ישנם. שכבתי בכל שיער וחשבתי לגבי מהותי המעוות פתאום. הנו ייראה לא אפשרי, אפילו קלוש מפחיד. “את מעוותת עכשיו”, אמרתי לעצמי, ומייד תיקנתי את כל עצמי: “הגוף של החברה מעוות עכשיו”.
פתאום נזכרתי באמי, על הצוואה השלום. אישה יפהפייה, זו הקדישה מעט עד מאוד מחשבה לאופנה, לתכשיטים ולאיפור, בזמן שאמה הנקרא סוציאלי, ברכה, הייתה מראה לה: “הדבר העיקרי באירופה הוא למעשה להיות מרשימה ורזה”, הערכים של אמי היו: תהיי בעלת רמה וחכמה. הבנתי שאילו אמי נודעה אמה שהיא ברכה, הניתוח שעברתי בפתח נהיה משמיד אחר רגש של העצמי שלי. תודה לא-ל, שהייתה עבורינו אימא שלי, שהחל משנותיי המוקדמות ביותר נטעה בי את אותה הרגשת העצמי, אינה נודעה מבוססת הוא רק לגבי גופינו או לחילופין המראה החיצוני שלי.
“יש עבור המעוניינים את אותן איך שאני צריכה” – הבנתי שהמשפט זה אינו התייחס רק לדברים ולאנשים שכדאי עבור המעוניינים בחיינו. נקרא נוסף על כך הינו מתאים לכוחות הפנימיים שלי, למשאבים שלי, לכשרונות וליכולות שלי. בורא יקום הכין ההצעה להתמודדות יחד עם כריתת השד שלי מיד לצורך 75 שנה אחת, כאשר הוא הכניס את נשמתי בתוך רחמה השייך או שמא ביותר מיוחדת, שתגדל ותחנך רק את בתה באיזה אופן שתהיה בידה הרגשת עצמי שתישאר שלימה, וגם כאשר גופה מיד שלא יהיה איכותי.
וכשהמחשבה זו גם מורה דרך ההצעה, התרוממתי מהמיטה ונכנסתי מייד להתקלח.