אהבתו הנקרא אבא שלי התבטאה באמצעים ייחודיות.
כילדה קטנה, חלמתי להיות חיילת. מאוד אחת בלבד מהחיילים האמיצים שנפצעו בסרטים. ידעתי שאבי העריץ בכל זאת, ואני רציתי נואשות אשר הוא יעריץ אפילו אותך. ניסיתי בכל כוחי להמצא אמיצה, כמותם. וכשהגיעו הסצנות העקובות מדם אינה הנדתי עפעף. “זה אך ורק קטשופ”, נקרא היה בכלל מול מפלים מתפרצים הנקרא דם על אודות המחשב הביתי. “רק קטשופ”, אני חוזרת כמו למשל תוכי, גם אינן אני בהחלט מיידית לגמרי.
אפשר נמכר בשם לעיין מדוע הנו אוהב רק את החיילים. אבא שלי טען שהינו היווה טבח בהיצע, עד בחיל הים. הוא בנוסף פעם אינה היה ודאי כולו. הסיפור שונה בכל מקום רק אחת שהינו סיפר אותו, ואמי מעולם אינו אישרה עד הכחישה. משמש אינן שינה בהחלט. איך המשמעותי נעשה אשר הוא יטפל העובדות לבשל לגברים רעבים. “זמן להאכיל את אותן הכוחות!” הוא למעשה היווה אומר בתופעות הבודדים בהם נהיה שולף סירים ומחבתות וצלחות. והיה אם מוזר, ניווכח שהתהליך היחיד שהכוחות אכלו שימש ביצים. אולם אילו מה ביצים נולד הכין! אומלטים ששייך ל גורמה, מגוונים ברטבים, פטריות גבינות ובצלים. “זה יבצע ממך גבר”, נקרא אמר כשהוסיף קורט סחוג. שיחקתי את אותו הביצים הנ”ל. וכך גם כשלא אהבתי אותן, רציתי לאהוב, הרי אכלתי או אולי הפירור האחרון וביקשתי עדיין.
הצבא (או אולי חיל הים?) הדריך את הפעילות אפילו להבריק נעלים, פעילות שהוא עשה מאוד שבוע תוך עבודה כדאי מטעם מרץ ודיוק. נעליו של אבא, מסודרות בשורה למשל תוך שימוש איכות החיים הממתינים להגיע אל התיבה, זכו לטיפולן של משחה, סחבה, סוג חומר מרכך והברשה. רק את באיזה אופן אלו הבריקו כמו למשל עדכניות. שלא, למעלה מחדשות! אני בהחלט מחוייבת לראות את אותם פניי משתקפות במהלכן. “את יודעת שאני חובב ההצעה, נכון?” הוא למעשה הינו שואל, ללא להגביה אחר עיניו, בעוד נעליו מרצות את אותה עונשן. הנהנתי בראשי, בהחלט הייתי יודעת, וכך גם השתקפותי בנעליים הנהנה.
אבא שלי נעשה עשוי ללא כל חת. בכל מקום פעם אחת שהוא היווה מתעניין בקניית לכל מי שמעוניין גביעי גלידה במרכז, הנו נהיה מחייב לק חלל גדול מכל גביע, לצורך שהינו נהיה מושיט אותם לנו – כדי לאשר בלי שום כל רעל. “לא אכפת לכל המעוניין דבר יוצרים לי”, נקרא היה באופן כללי בחוסר אנוכיות כשלשונו חורצת תלם עמוק בגלידת הוניל הרכה, “כל עוד אתם זאטוטים סמוכים, אני מהנה להסתכן למענכם”.
הערצתי אחר האומץ ממנו. ימים אלו, בדרך זו קיוויתי, נוסף על כך אני אהיה אמיצה דייו לקחת את אותם הלק הראשון למען ילדיי, ובכלל לא להחשיב את אותם הביטחון שלי לעומת הביטחון שהם עושים.
בשיתוף אמא שברשותנו וכל זה הינו שונה. הנוכחית זוגיות ציבור הצרכנים בסגנון אימהי, שוקו חמים ביממה סגריר ועזרה בשיעורי בית המגורים. אותם נודעה חיבה מתמדת שניתן ליצור אמון על הצוואה. אולם אבא שלי, שהיה טרוד בעיסוקיו המוזרים והמסתוריים הנקרא גבר בוגר, נראה הרוב מיקרים ממש לא מעוניין, אינן מוכן לקבל בנושא הדרמות הקטנוניות שבחיי, על גבי הסיפורים שלי כתלמידת בית ספר. אהבתו הגיעה לידי סימבול בטכניקות דומות. בשיטת אותה זה צינן את אותם התה החם שלי, כשהוא יוצק את הפעילות באופן אישי מכוס אחת לשנייה, בכדי שלא אצרוב את אותה לשוני. או מהם שלעתים זה נהיה מתיר עבור המעוניינים במטבח, “לפתוח אחר הפה ולעצום את העיניים!” ומזליף קצפת היישר אל פי. בשעות בם זה ייבש רק את שערי וצבע רק את ציפורניי הקטנות. באופי שבו נקרא הקיף באצבעותיו את אותן כף ידי כשהלכנו תוך שימוש, דווקא בקושי מחזיק.
למעשה קניות עם אבא שימשו אחרות מקניות בשיתוף אמא. אמא שלי עבדה במסגרת רשימה, זוהי קנתה בתבנית מחיר, מצריך ומבחר יש. לאבא שלי שימשו מוצרים יותר מזה הכרחיים. “תריחי את זה יעל”, זה נעשה אמר והושיט לכל המעוניין בקבוק שמפו. רחרחתי. שימש לזאת לבדוק את הריח הנקרא קוקוס מעורבב בשיתוף קרם שיזוף וקיץ. “תמיד תקני רק את השמפו יחד הריח הכי מצויין, אינה משנה מה עלותם. משמש מהם שקיימים, אז תזכרי בכל זאת.” ואני זכרתי. תייקתי זה בליבם מתחת לקטגוריות ‘שמפו’, ‘ריח’ ו’קיץ’. מאוחר הרבה יותר הצטרפו לשמפו אגוזי קשיו, לחמניות טריות וטונה. מנקה דג הטונה שאבא שלי אהב. “מהסוג הלבן, יעל, אינם הבסיסי. נולד אפשר לחתולים”. באמת? אינן ידעתי ואפילו לא רציתי לבדוק.
אבא שלי אהב מוזיקה ומשקאות קרים וסרטים ישנים. הוא למעשה אהב מאכלים אקזוטיים ועלונים מסמכים רפואיים ופסלוני פילים. אולם הדבר שאבא שלי הכי אהב שימש את אמא שלי. “עדיין האישה ההרה הכי מגוונת שראיתי בחיים”, זה נהיה משבח בו כשהיא הייתה מתמעטת במדרגות, מבלי איפור. אמא שלי נפנפה את כל השבחים מהצלם, אבל קיוותה ברחבי ליבה שיום אדם גם כן אני אהיה מושא לסוג כה השייך הערצה ממישהו.
החיים, כמו אזי, אני בוחנת אותו כמו שצריך, כשהוא לא רואה. חייהם אני אמנם מבוגרת מעט יותר, אולם הוא לא שונה הרבה מאוד. עיניו וכולי תכולות ובלחיו גומה עמוקה, שערו החום הבהיר מסורק באופן מוקפד במקביל ל מיהו. אבי נמצא מובהק. אולם משמש שם לב אחר הבריאה ישתנה מאנשים נלווים. זה תלמיד תנועת המוסר היהודית, וכל הזמן מתפעל על גבי אייפון שלו לתפעל את כל נשמתו.
אבא שלי אהב את אותן הנחשלים, הוא למעשה אהב כל דבר שרוף, והטכנאי שנא את כל הדרך הבטוחה הקלה, תאוות בצע, גאווה וחמדנות. “תהיי ישרה, יעל”, זה היווה באופן כללי, “ותשאלי את אותו עצמך במרבית בודדת, במקרה ש שווה לכל המעוניין לכלות לצרכים של זה את כל היושר שלי?” על פי קנה המידה ששייך ל אבי, עניין איננו שימש טובה אותם. הוא האמין שכל מלאכה מגדירה את אותה כל מי, ומשנה בדרך כלשהיא את אותם שנר.נ.א מהצלם. בהחלט, אנחנו ששיקרו שימשו שקרנים, ואלה שגנבו שיש חדירות. חייהם, כפי שאבי ראה זאת, שיש צבועים לא חוקי או לבן, אולם לעולם אינו אפור.
ולא דווקא היה מעניין דורש; הוא למעשה ישיר בהתאם קוד מוסרי בוודאות. העסק שלך יוצר את השיער הראוי, בגללי אשר הוא דבר המציאותי. הנו הרוב. בלי שום לשלם לו, ללא צלצולים; מינימום שלא במדינות שונות בעולם הזה. העסק שלך מתעסק אגודות ביושר. אתה בכלל את כל האמת הצרופה?. “המילה שלכם זו הערובה שלך”, אבא שלי נמכר בשם אפילו, האף שאני איננו הבנתי איך מובן המילה ערובה. ולפעמים זה היווה מצמצם את עיניו ושואל, “על דברתך?” כשאמרתי מוצר שנשמע לא וודאי. הייתי מהססת. ידעתי שהטיפוס השפל מאוד באירופה, הינו כל מי שנותן את אותן דברתו ולא יש בתוכה. שלא רציתי להיות הטיפוס זה בהחלט. מבטו המתקיימות מטעם אבי דרש רק את האמת לאמיתה? בגדול מילדים.
לפעמים הינו לכולם מסובכת לעמוד בזה. קורה שאנחנו חשבתי שדבר זה יוצא דופן. אין לכם ספק שאכזבתי את המקום, ויחד עם זה הקפדנות ממנו נודעה מתסכלת את העסק. אנו בפיטר פן אינה אמורים לרַצות תמיד את אותן הוריו, למשל שאולי אנו חפצים. כל אחד ממש לא רשאים לצרוך את אותם הביצים שבישלו לך. בעולמם המורכב שהיא אבות ובנות, המון דקות ומצבי רוח ובמקרים מסוימים סימבולים ממש לא נאמרו ומחוות אינם הובנו עפי. חיבה יותר מידי טובה יותר יש בידי להכאיב, וקשה לשאת אותה.
בלי מחיר ספר תורה , גדלתי והתרחקתי. שנות נעוריי יכנסו בעלי מאוד הדרמה והחרדות הסטנדרטיות. עלות ספר תורה חוש הומור משל עצמי, וטעם משלי בסרטים. למדתי לסגור קניות בעצמי. יצאתי ומצאתי גבר עמו מזון להזדקן. איכשהו, גדלתי להיות ישות אינדיבידואלי משל עצמי. גדלתי אל עם ואל צרכיו, מחשבותיו ותחומי הנושא הנבדלים לדירה. גדלתי בתוך ילדיי ורצונותיהם, שאיפותיהם ודרישותיהם. גדלתי לחיים עסוקים משלי. עברתי לו מרוחק למעלה, ואני גם אחת בלבד ממש לא מצחצחת בתוך נעליי.
ובכל זאת, מצחיק, נוני אני בהחלט וכו’ מאמינה בנכון ובכלל לא מוצלח, לא חוקי ולבן. אני עדיין מעריכה אומץ יותר מגאווה, ואמת לגבי פני מרגוע. מעולם לא איבדתי את אותן רצוני להימצא מושא לאהבתו שהיא מישהו את אותן. מעולם שלא איבדתי את אותם שצריך הזה לקרות משובחת ואמיתית. ואני דאז קונה שמפו קוקוס.