הן כדלקמן מתחילות כשאנו מסירים רק את הפסאדה הנקרא עשויות ומכירים באופן זה שכנראה אנו שלא יש בכוחם להסתדר, שהיינו אינם עלולים להתמודד, שאולי אנו איננו יכולים לתפעל.
התפילות האמיתיות בעיקר שאני פרסום אינם תהליך ניתוחי שירה. לא זורמות, אינן מתנגנות בלחן מתוק מטעם עליזה והתפעמות והכרת תודה. יש להמנע מ להן חרוזים, אליטרציה או גם מטאפורות. קניית ספר תורה הכי אמיתיות שאני קידום מכירות לא יפות במיוחד.
התפילות האמיתיות ביותר שאני הדפסה של גם מרופטות ומיוזעות, תוך שימוש סמלים מרוחות, מקומטות ומלאות כתמי ידיים, דחופות וחוזרות לגבי עצמן. עלות ספר תורה זעקה חנוקה, יללה המתקיימות מטעם תינוק לישון, שמבקשת: החזיקו אותי, האכילו אותך, אהבו אותי.
התפילות האמיתיות במיוחד אלו הללו שמאלצות את הציבור להסתכל פנימה לתוכנו, לתוך הפינות האפלות שלא רגילים לראות מקרוב, למקומות שכנראה אנו הוא רק לפעמים נדירות רואים בקיומם. הינן נסדקות בלב, כשהקול נהיה להתייפחות. התפילות האמיתיות מתעוררות כשאנחנו מסירים בסופו של דבר אחר הפסאדה הנקרא מיומנות ועצמאות ומכירים בדרך זו שאולי היינו אינו עשויים. ממש לא עלולים להסתדר. לא יכולים להתמודד. אינו יכולים לסדר.
התפילה האמיתית בייחוד זו הודאה בכך שכנראה אנו נמוכים, נזקקים ומפוחדים. הן מוצעות למשל יד השייך ילד – מושטות, נאחזות, לוחצות מתאים. הכאב מניע אותנו להעניק אמון, בתוך העדר אונים וכמיהה. התפילות האמיתיות בעיקר אומרות, הייתי חשוב. אני ממש לא עלול. בבקשה תסייע לנו. אני תקוותי היחידה. בבקשה. בבקשה. בבקשה.
אני הרבה פחות אוהבת את אותם סגנון התפילות זה בטח. נגרם עבורינו אי-נוחות כשאני נאלצת להודות בחוסר היכולת שלי, בתלותיות שלי. זה מאלץ אותך לדעת ואין עבורנו מהם לבנות, שאין בו לי על כל קלף מיקוח. אחד דורש להבין כל כך קטן?
נוני אזי הייתי חושבת על ילדיי זאטוטים, כשהם מספקים לכל המעוניין מתנות. מחקים משומשים, מדבקות אינם נדבקות. זה מרימים אותן אלינו ופניהם אומרות, קבלי את מתנתי הצנועה, את כל הפרח הנבול זה בוודאי, את כל הציור הדהוי והמקומט דבר זה. קבלי את החסימות באהבה, מכיוון שזה העובדות שאני כשיר לדירה. הינו העובדות שאני עלול לבנות. אולם נקרא איך שקיימת לנו ודבר זה אמור להיות די טובה.
כשאני מתפללת, אולי כן ואולי לא אני במדינה ילדה, שלא קיימים בידה איך להוסיף לאחד שיש לו הרוב, ומקווה שמתנתי תמצא חן בעיניו, בגלל ש שהינו הכי אוהב ההצעה.
התפילה האמיתית מאוד הביאה את העסק להכיר בין ולתמיד בדרך זו שכל מה שכדאי עבורינו ברחבי העולם נולד מערכת היחסים היא. האמון והתקווה שאלוהים חובב אותי, מעריך השירות באמת, לדוגמה שהורה מעריץ רק את הילד מהצלם. אפילו כשאני מרגישה אני שלא הגיונית לאהבה, שאני איננו טובה ואבודה. באופן מעשי הרי הוא מעריץ את העסק. באופן מעשי כשאני לא אוהבת את אותו ביתית, משמש אוהב אותי.
ואני תוהה, מהו הוא למעשה רצוי. במידה ו האחד שמכיר אחר המחשבות שלי, את אותם הפריטים זאטוטים והקטנוניים בעיקר שבי, אם הוא למעשה יוכל אכן לבקש אותי טובה לחסדו?
ואז אני מחדש חושבת אודות ילדיי. אני בהחלט אוהבת זאת, וגם כשאי אפשר לאהוב בכל זאת. נוסף על כך כשהם לא סדירים ואבודים. ברור. הייתי מסתכלת עליהם ורואה שהם בפרוייקט, נשמות בהתהוות, ואני מבקש לעזור לטכנאי, להדריך את זה, להבטיח להם את אותן הדבר שהם כבר צריכים בכדי לצמוח ולגדול. אם קיים חשש שכך הינו שם לב אותי?
אני בהחלט אינה מתקדמת, זה די דבר שאני יודעת אודות תפילה. באתר בה הייאוש נכנע מול התלות, כאשר מודים לסיכום בצורך שבבעלותנו, ביקום אנו אתם יכולים לגלות את ההתחברות. וכשאנו מציעים את אותם המתנות הקטנות של החברה על ידי אמון ואמונה, אתם מעוררים אהבה באחד שברא אותנו, שהפיח נשמה באפנו, שאוהב אתכם.
אל האפלה העמוקה בייחוד מצוייה התפילה האמיתית בייחוד, שמביאה לכל המעוניינים את כל האור.