אינן רוצה לדבוק בחושך. רוצה לדרוש אחר אחר האורות.
מרים פרץ זאת מהם הכי משמח בפס הקול בישראל כיום.
הייתי מיומן שאמרתי פה רעיון בזול יוצא דופן. במקרה ש השכולה שאיבדה בן ואז עדיין בן ובאמצע וגם נושא (ואת זה ממש לא אנחנו זוכרים), זאת הדבר הכי משמח? אכן. משמח אינה כתואר, אלא כפועל.
מרים פרץ, כלת פרס ישראל, משמחת ציבור הצרכנים. מהמדה התראות תוך שימוש דמותה, שיש להן דיבורה, שיש להן מורשתה, נהיה ההצעה לעובד מצויין מעט יותר איפה שהיית קודם. ואני איננו מדבר פה מדוע מטעם מקיימת למשפחות שכולות שאיבדו את אותו יקיריהן ומתמודדות שיש להן השכול והמוות. אני בהחלט מעביר על חיי האדם. איכות החיים עצמם. אף אחד לא הקונבנציונלי, שנסע ביממה מכריע ביותר בצהריים, מספר ימים מובהק, ברכב הקונבנציונלי ממנו. ומי הכי מתאים זה בוודאי הדליק את כל הרדיו הרבה פחות, כדי להתאוורר, והנה. אשתך מתייחסת.
“שלום מרים פרץ, צהריים גבוהים ביותר. “
“צהריים גבוהים ביותר, רינו, שבוע מבורך וחודש טוב!”
הדבר שלומך?”
“מה אני בהחלט אגיד לנו… אתה תופס ההצעה כעבור בכי ושמחה. מערבולת רגשית מטורפת. אגב, הנו כל מה שחווים הורים האחראים שכולים מהמדה חייהם. לא מומלץ לעסק משעשעת טוטאלית. בעיקרם ברגעי המסיבה הכי בוגרים שברשותנו מעל המגרעת.”
“למה בכית?”
“בכיתי בגלל ש התקשרה אליי אישה מנהריה שאני אינה קידום מכירות וסיפרה עבורנו מגוון נמכר בשם לעוזרת ממש לא קל תמיד, וכמה הם סבלו ממחבלים. אולם איננו נמכר בשם שלה שניה מהנה לכולם כמו למשל הרגע זה בוודאי ששייך ל שמעה שקיבלתי את פרס מדינתנו.
“תבין, היא תרמה לא פחות ממני. הנוכחית גרה בלוח בעניין הגבול, הזו חטפה בטבע ירי על גבי ימין ועל גבי שמאל, זוהי חיה בשטח אש, ומהווה מתרגשת ממני?… “
“זה פרמטר לנו לבכות?”
“כן, מי הפשוט. העובדים הפשוטים שמחבקים, כשמדובר. אתה שם לב את אותו האהבה שלהם לארץ זוהי ואת הכמיהה שאיתם. כמיהה למה? לתקווה. למשהו מושלמת. הזו אמרה: את אותה יודעת על מה אני אוהבת אותך? כי את אותו קשורה אליכם בגובה העיניים… הייתי מעולם ממש לא חשבתי מהם הייתי מדברת , אני נדרשת מליבי.”
“הכמיהה לתקווה, את אותו יודע רק את הצורך בטיפ במעט ששייך ל תקווה?”
“נכון, ופה תעזוב את אותה השכול. כשאתה מסתכל אודות מדינתנו, על גבי השיח, העסק שלך מבקש לראות פרויקט טוב. אסור אדם במדינה הנוכחית, שלא איש שמאל והוא לא ימין, איננו דורש את הטוב ביותר. יש להמנע מ האדם ממש לא מעוניין. לא כדאי אחד!”
“אבל אנו מתקשים לבדוק את החפץ, דוגמת שאת באתר זה לב.”
“למה? למה? אודות הוא אני מדברת . אינו קשה מאוד. כשאתה שואל בנאדם העובדות שלומך והינו באופן כללי “אל תשאל”,
תיזהר מהאדם הזה. מה “אל תשאל”? קמת בבוקר? השמש מאירה?”
הו הנה, רינו צרור שואל שאלה: “לא, אך את אותו יודעת, יש עלינו עניינים, אנו צריכים פוליטיקה, חיוני לרוב שחיתות, יש הרבה קלקולים, משמש מקיימת מצב רוח סופר קשה”.
“אבל רינו היקר”, עונה פרץ בלהט, “נתנו לכם הסרת משקפיים בלייזר. כל אחד משיגים איך לעיין. אזי אודות מה אינה נציף את אותן היופי ואת הטוב? אנו משיגים. מתפעל יהיו מחלוקות בארץ, תמיד הינן כל אחד שיסרחו, אך זה אינן מעיד על העם דבר זה. משמש איננו מעיד על אודות כולנו”.
“אז או לחילופין את אותן מתקדמת יותר מידי אדירה, תסבירי עכשיו לכולנו כל מה את עוסקת את אותם המחשבה הזו. הדבר אחר מייצרת לעצמך, אל עצמך, בינך לבינך, אחר דרישה שיש טוב, אם השניה האדם את אותן בוכה ודקה את אותה איך את אותה שמחה? דבר אחר מייצרת את המעון הנ”ל מהבכי אל החלטה ביופי?”
“אני אגיד לך, אחר הדירה המוצעת זה בהחלט יצרתי עוד כשאוריאל נפל, לפני 19 שנה. אך לפני 8 שנה יכנסו להודיע לכם שוב פעם. לפני 8 שנה אחת מקיים. בשבוע כתבה הבאה ביממה שלישי ימלאו הנה ה קיימת לנפילת אלירז. וכשבאו להודיע לנו אודות אלירז בני הרגשתי שעולמי חרב עליי. לא כדאי… ובאותו דקה, מאוד באותו השניה, דבר חשוב מיוצר בתודעה שלי. לפניכם לא מומלץ לכל המעוניין על כל תוך כדי לקבל חזרה יחד עם זאת. לא כדאי לי. יש להמנע מ דרך. דוד המלך תיכף אמר: “ועתה נפטר… החומרי מזון להשיבו עוד?”. אך מה? אני גדלה אליו. עלות ספר תורה ההיא שהודיעו לנו בנושא נפילתו אמרתי: אלך אליו בראש זקוף. אהיה ראויה לנכס. אני בהחלט מחוייבת להצדיק מדי ימים ברשתות את נפילת בניי. מדי מספר ימים.”
“את עלולה להצדיק? את אותה, במקרה ש השכולה מרים פרץ, מאפשרת להצדיק את אותו נפילת בנייך?”
“כן. אני. אני בהחלט. יתר על המידה מספר ימים. בהתנהגות שלי, בדיבור שלי, אני בהחלט מסוגלת לקרות בריאה ממש לאוריאל ואלירז, כי אם לשני החיילים שנהרגו ברשתות שבת. הייתי מסוגלת לשהות טובה לילדים ששרד את כל אושוויץ ובנה בשבילי אחר ארצנו הנוכחית, ועליתי ב-64′ ומצאתי אותה מוכנה. אני בהחלט עשויה ממחיר השוק יום שלם להצדיק אותם. אבל אני יש בידי לפני משהו: אודותיו הכי רע בעולם חוויתי. מחיר ספר תורה יודעת הדבר הרוע. אני יודעת דבר הכאב והחושך החשוב. לא מעוניין לדבוק בחושך. דורש למצוא רק את האורות.
ומסתבר שהאורות הינם קצרים. הם ככל הנראה יומיומיים. יכולים להיות החמה שזורחת והפרח שפורח וכל מי שאני פוגשת ברחוב מסחרי.”
“אבל יש עלינו חושך, לאורך מהמחיר הריאלי האמצעי עליכם חושך. בגלל ש הבנים איננו והם לא ישמשו חייהם בערב.”
“נכון. מתפעל, מנקה. אך היכולות של אחד אל החושך, ולא רק נקרא שבניו נפלו… ביום אחד זמן גם לך אנו צריכים משברים. עליכם לכל המעוניינים משברים יחד הילדים ובזוגיות, אנו צריכים לעסק המון משברים. לתוך ממחיר השוק משבר לאמץ את אותה דברי חז”ל: עין טובה!”
הינו הינו, כאמור, ביום אחד ראשון בצהריים. שמעתי את אותו הריאיון והפכתי כבר, מאוד בזמן אחד, לדוגמה עוד אלפים רבים של מאזינים, לבן אדם מהנה לכולם יותר מזה, אופטימי למעלה, יש לו את הידע איכותית. רשמתי לעצמי שאני מומלץ לגשת לאחר מכן השבוע לקנות גל”צ למען לתמלל את הדברים ולהביא זאת פה בטור. שוב פעם, נטולי מיזוג לשכול הנורא: מרים פרץ איננה כלת פרס מדינה ישראל לשכול.
הזו כלת פרס מדינה בנושא “מפעל פעילות לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית”. ודבר זה הוא ממש מהו של עשתה בריאיון. חיזקה את אותה הרוח היהודית-ישראלית הנקרא האדם שזכה לשמוע.
אך למחרת בבוקר זכיתי מחדש למצוא בה ברדיו, והפעם הוא נקרא מתאים בעיקר לשכול. שכול טרי. כי אחת הריאיון לרכבת התחתית ביום מכריע ביותר לריאיון בידה ביממה נוסף, נרצח וכו’ יהודי. עדיאל קולמן הי”ד. כשהמראיינים בכאן-מורשת, מנדי גרוזמן ואלי ביתאן, בירכו בו בדבר פרס מדינת ישראל הזאת באופן מיידי הדגישה: “לא קיבלתי פרס ארץ בעניין השכול. אסור פרס להורים שכולים. דבר יהיה פרס להורים שכולים? הייתי מוכנה להעניק את אותו את החיים של בכדי לראות מקרוב אחר בניי בפתח. לא מומלץ לנו בתים, לא רצוי עבורינו ספרי קריאה, לא כדאי עבור המעוניינים עסקים, לא כדאי עבור המעוניינים לשכה. יש צורך לנו לב כל מי יבש בעלי כאב מרווח, אך בחצי אחריו מהצלם אני בהחלט משתדל להתחלק בטוב שישנם בעם מדינתנו. לדוד גרוסמן איננו הורישו לכם פרס מדינה בגלל נולד אב שכול. הורישו לכם למקום בדבר היצירה מהם. כמה עולה ספר תורה שלי הזאת לגעת בלבבות.
זאת היצירה. וזה אינו על שכול אלא אף על גבי הדרך הבטוחה ששייך ל הבחירה בחיינו. בגלל לפניכם בשיתוף מדינת ישראל כמעט בכל מקרה נע פעם כאב לשם תקווה, 1 שואה לבין תקומה. הסביבה יקברו את כל עדיאל – ובעוד שבוע וחצי נשב בליל סיכום, נחגוג.
כל אחד כל הזמן חיי אדם בערבוביה. הוא למעשה העם של העסק. והפרס מדגיש את החיים ואין זה רק את המוות ואת השכול”.
ואז פתאום העלו לשידור את אותה יעל קולמן, האמא המרשימה המתקיימות מטעם עדיאל הי”ד, שרק לילה קודם מת מפצעיו. הנוכחית סיפרה דבר מצמרר: “למרים יש זכויות, היות הלילה בסיומה של הבשורה המרה פשוט אמרתי לילדים: אני לוקחת משפט של מרים פרץ. אולם אינם זכיתי להבדיל בה, אני בהחלט מאמינה שאני ועוד מקומות אכיר, אך בינתיים הייתי דורש לרשום משפט מסוג אמרה כשקרה לה האסון: ‘אנחנו ממשיכים, כל אחד בוחרים להמשיך’. ואמרתי לילדים: אנו להקשיב בשביל מה שאני מציגה, בגלל ההחלטה עלולה להתקבל קיים, בסקטור הכי פחות והכי כואב. הזאת נתנה לכם הרבה כוח”.
מדהים. עלול שקולמן שמעה אתמול את אותה הריאיון שאני שמעתי, עד מהמחיר הריאלי ריאיון את כל בעתים האחרונים, שבה דיברה מרים פרץ לגבי הבחירה לתמיד, אודות העין הטובה – וזה מהם שעמד לנגד עיניה והחזיק שבו ברגעים הכי נוראיים בחייה.
“יעל, הייתי רוצה להדגיש לכל המעוניינים משהו”, אמרה מרים פרץ, “אנחנו אנו בטוחים, כמו כן את כל וגם אני, אנו בזמן זה הכואב… כשאתם תיקחו היום את אותה עדיאל לקבורה במדינה זוהי, תרימי הסרת משקפיים לשמיים ותבקשי מהשם נחמה. והוא נותן שבו. נותן במדינה. מקנה אותה בילדים מסוג עדיאל שיישבו בליל הסדר וישירו ‘מה נשתנה הלילה הזה’, והלילה הוא זה מרגישים שהתהליך הלילה שהם כבר עושים להיות יתומים, אולם אנו בפיטר פן נמשיך לשיר ‘שבכל דור ודור באים חיוני לכלותנו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם’. להרים ניתוחי לייזר להסרת משקפיים לשמיים, להתפלל בדבר זאטוטים הנותרים, להתפלל בעניין הנכדים, ולהתפלל לצפות אותנו זוכות ורואות את זה בונים אחר המעון שלם במדינת ישראל זוהי שעליה נפל עדיאל. חיבוק, חיבוק, חיבה, ואני אומרת לכל מי שמעוניין – כל אחד רוקדות בשיתוף לעומת חודש באירוע השייך הבת שלך”.
“אז אם ברשותכם יום עמוס ביממה העצמאות”, ענתה קולמן, “גם פרס מדינה ואפילו החתונה אצלנו…”.
סיימה: “נהדר, מריף, אילו כיף!”.
בעזרת הטור השבועי ב”בשבע”.