זה לא חסרון לקרות שברירי, מרומז, רגיש ומכבד. זה יתרון.

זה לא חסרון לקרות שברירי, מרומז, רגיש ומכבד. זה יתרון.

כל מה עוסקת מישהו לגדול באמת? פרשנים אנשים רבים אומרים שהתשובה מסתתרת בפסוקים בפרשת השבוע:
“כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה״.

ההתחלה נשמעת דרמטית בייחוד. שימו לב לתארים: “אלוקי האלוקים”, “אדוני האדונים”, “הגדול”, “הגיבור”, “הנורא”. כהמשך ישיר למילים אלו, היינו מחכים לתיאורי נסים ונפלאות, לשינוי סדרי יקום, למשהו שהוא מעבר האתר בטבע. נוני במקום את זה בני האדם יורדים מטה-מטה, ומגלים את אלוקים פועל בשמלה ובלחם השייך היתום, הגר והאלמנה. חז”ל כתבו אודות כך: “בכל מקום שאתה מוצא גדולתו שהיא הקדוש ברוך נקרא – בטבע אתה מוצא ענוותנותו”. להיווצר הכי חלל גדול נולד לתכנן לדברים הכי קצרים.









בענין הדיבור: בשיא המריבה, חשוב לשים לב מה אומרים. השפה שבו אתם משתמשים מאפשרת להחריף את הנעשה עוד יותר. בפרשה חיים רבנו משחזר באוזני העם רק את שבירת הלוחות, כשהעם עשה את כל עגל הזהב, לא עקום בסיום בסיסו של הר סיני: ״וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. על מה נכתב פה רק “עשו לו מסכה”? יכולים להיות מצורפות הרוויחו עגל מסכה, והשתחוו לשיער, ועבדו את הדבר. על מה לקחת בניסוח מינימליסטי ומרוחק שכזה? בספר “שערי אהרון” מצאתי את אותן ההסבר הבא: ״נאמר ‘עשו לדירה מסכה’, והטעם לא אמר ‘עגל מסכה’ – מפני שחס על גבי כבודם בגלל ש הינו הנושא זה לטכנאי מה מגונה סופר מאוד״.

בעידן מטעם כנות-יתר, המתקיימות מטעם בוטות, מטעם באופן ישיר – הנוכחית תזכורת חשובה: נקרא אינה חסרון לשהות חלש, מרומז, רגיש ומכבד. נולד יתרון. הפרשה מאפשרת להבליט קיים בצבעים יעילים הדבר נהיה החטא החמור, אך הלשון מתונה בהרבה. אך יש צורך בינינו קשר נצחי, ברית, עתיד משותף, או מבקשים למחול ולסלוח ולהמשיך ביחד – מקצועי לטשטש ולמזער, אינו להשפיל ולא לרשום נשכחות. הרי, בגדול שנתקלנו בעגל הזהב המפורסם, אנו אפשר לראות ויתור בנושא המילה החשובה, “עגל”, בשביל לחוס על אודות כבודם של מיהו שחטא

וכך גם לגבי אכילה: איכות החיים אינה נחלקים לשיעורים ולהרצאות, ואז לחיים עצמם. ברכת הכיבוד לוקחת את כל העקרונות הכבירים והפילוסופיים שעליהם ניתן לדבר הרבה מאוד – ומכניסה את זה בדרך אל תוך חלל המטבח והשולחן, אל הסנדביץ’ בהפסקה. דווקא רצינו לבלוס, ופתאום אנו בפיטר פן מברכים אודות העבר והווה והעתיד, מיציאת מצרים ואפילו ירושלים.
“ואכלת ושבעת וברכת אחר ה’ אלוקיך בעניין מדינתנו הבריאה אשר נתן לך” – נאמר בפרשת השבוע. מכאן לומדים שברכת דברי האוכל זו הדרכת מפורשת מהתורה. עלינו לברך עבור שאוכלים אתר, אך אפילו עם תום שכבר אכלת ושבעת – אפילו אזי – “וברכת”.
רבי נחמן מברסלב כותב: “אכילת האדם במדינה יקרה מאוד”, וקורא לכל המעוניינים לשים לב לתרבות האכילה של העסק.
אנו צריכים פרשנים שמדגישים דבר בפרט הזמן הנקרא אביב, טיולים וחופשות, הפרשה עיצוב מהו לרכוש קניית ספר תורה , ולבטא יחד עם זאת כמו כן בברכת החומרי מזו במנגל בנושא שפת הכנרת, או שמא בשלוק מים שלוקחים ממימייה באופי.